כמות האירועים ההזויה שהתרחשה אמש (שבת) בטדי גדולה כל כך, שבכל אחד מהם אתה צריך לשפשף את העיניים כדי לוודא שזו אכן המציאות. משהתברר שאכן כך, אפשר לסכם את הדרבי ואיתו את העונה הנוכחית, שהוכיחה למעלה מכל ספק שיש רק קבוצה אחת בירושלים.
ההיסטוריה מלמדת שקצת יותר מחמישה עשורים תמימים חלפו מאז דרסה הפועל ירושלים את בית"ר בשיעור 0:3, כשאבי היקר, ששפשף לצדי עיניים ביציע, קרא אוטומטית בשמחה "1,2,3 – אלי בן רימוז'", כמו גישר בהתרגשות על הפער שנסגר מאז ועד היום. מן הסתם, איש משלושת הכובשים בדרבי לא היה אז בתוכניות, מה שכמובן לא הפריע להם לשכתב מחדש את דפי ההיסטוריה האדומים.
במחצית הראשונה עוד נראה היה שהקבוצות סגרו על תיקו מאופס, כשסך כל ההזדמנויות הסתכמו בהדיפה נהדרת של נדב זמיר לבעיטה של עדי יונה. אבל למחצית השנייה – הטובה ביותר של הפועל העונה – היא עלתה כאילו נורתה מלוע של תותח.
אז במה תרצו להיזכר בפרק הזמן הקסום הזה? בנדב נידם זורק על הריצפה את כוכב פרשת הקטינות דור מיכה כאילו היה קונוס, ומשחיל בישול בניחוח אירופי בין שלושה צהובים? בקפטן אווה מתרגש עד דמעות וחוגג שער ראשון בקריירה בליגת העל? אולי בכדור האדיר והמדויק של עידן דהן (ברכות על החוזה החדש) לחיבורים של מיגל סילבה, כאשר הכובש בקושי הספיק לספור עשר שניות על המגרש לפני שנתן את האות לשירה אדומה משולבת לעבר יושבי היציע הצפוני בנוסח 'יאללה הביתה' ו'איך זה לקבל 3'? אין צורך להתלבט, כל התשובות נכונות.
רוצים להישאר מעודכנים?
אגב, איזה כיף שנתנו לחברי 'לה פמיליה' לשבת בצפוני. כך הם יכלו ליהנות מקרוב ממבול של שערים נפלאים על ראשם. תודה למארגנים. ואם בקהל הצהוב עסקינן, הנה כמה תובנות שאולי יעזרו לו לעשות סדר בעובדות: דוגמה מובהקת לרדידות, לנחיתות, להתבטלות ולרפיסות של היריבה העירונית, התקבלה קצת אחרי השער השני, אז פצחו אוהדי הקבוצה המובסת בשירה אדירה ביציע, תודות לשער שבכלל נכבש בתל אביב על ידי אשדוד.
סבבה, הבנו שהשמחה לאיד מנחה אתכם, אבל כמו שנראיתם (ובעיקר לא נראיתם) בדרבי, החגיגות בנקודת הזמן הזו שברו שיא חדש של גיחוך מהול במבוכה, לא משהו מובן מאליו כשמדובר באוהדי בית"ר. יותר מזה, למי אתם חושבים שאתם שרים 'יום שישי, ערוץ 5, שעה 15:00'? גילו לכם מול מי אתם משחקים, או שאולי הסקתם שהנשירה של הפועל תל אביב ללאומית היא בזכותכם? איך שלא תהפכו את זה, נוקאאוט אדום על המגרש וביציע. איך כתב לי חבר צהוב הרבה לפני השריקה האחרונה: "אני פורש לאירוויזיון, שם יש לנו סיכוי טוב יותר".
כאן המקום לשבח ולהלל את ראשי הפועל על חלוקת החולצות הנושאות את דיוקנו של האוהד האדום החטוף, הירש גולדברג פולין, מה שגרם לצמרמורת ביציעים כשלמעלה מ-3,200 איש יצרו קיר אחיד בצבע הנכון שייחל לשובו הביתה. עם שני ניצחונות מתוקים בליגה ועוד אחד בגביע הטוטו, זיו (פרגי) אריה מוביל מגמה מובהקת לפיה ניצחונות אדומים בדרבי הפכו לעניין שבשגרה. כשירושלים של הפועל, כולנו תקווה שבחגיגה הבאה על הראש של היריבה העירונית, הירש כבר יקפוץ משמחה עם החברים ביציע.
אבי
כדי להיות הקבוצה של העיר אתם צריכים שתי דברים:
– להביא קהל, בדרבי לא הצלחתם למלא יציע אני לא מדבר על איצטדיון.
– לשלוט במשחק וללחוץ, עד הגול לא הייתם במשחק שמתם גול בפוקס וביתר התפרקו, מתוך 20 משחקים כאלו הייתם מפסידים 7 למרות התוצאה היפה היא לא העידה על יכולת יוצאת דופן שלכם.
הניצחון האדום בדרבי רק יחזק את ביתר כי ישים לה מראה בפנים איפה ולמה היא צריכה להתחזק, התיזמון של רגע לפני סיום העונה רק יעשה טוב לביתר.
לסיכום יש קבוצה אחת בירושלים מלאה באוהדים, תארים ובעלים שמוכן לשים כסף(לא שחר או גולדהר אבל עדיין שם כסף) ולחזק את הקבוצה.
ממש יהירות לאוהד של קבוצה שהתואר היחיד שלקחה זה גביע אי שם בשנת 73 (לפני יותר מיובל) לחשוב שהם הקבוצה של העיר.
צהוב-שחור
בדיוק ראיתי בספרד תגובה של אוהד ג'ירונה שמסתלבט על ברצלונה… נו נו… אפשר להבין אתכם בסה"כ…
שאול נעים
כאוהד הפועל , נו טוב נצחון בדרבי ירושלמי זה תמיד טוב אבל רק עוד ניצחון , אבל חייבים לראות קדימה , הפועל חייבת להתקדם בתכניות שלה לעבר התמודדות על תארים , מה ? עוד עונה אולי פלייאוף עליון או תחתון , קבוצת מרכז טבלה ? מדשדשת ? בית״ר אמנם הפסידה דרבי אבל יש לה אליפויות וגביעים , בנוסף גרעין האוהדים לא יגדל ללא התמודדות על תארים , הפועל מנוהלת הכי נכון בליגה , ממש קבוצה מקצוענית עם מחלקות ילדים ונוער מהטובות במדינה , אבל יאללה הגיע הזמן להתמודד על תארים .