החדשות הטובות: כ-1,800 אנשים, נשים וטף, לכאורה נורמטיביים לחלוטין (בהנחה שניתן לכנות כך את אוהדי הפועל ירושלים) האמינו באמת ובתמים שקבוצתם מסוגלת להפוך פיגור לניצחון בפעם השלישית ברציפות. וזה לכשעצמו הישג ענק במועדון למוד סבל, שהרגיש לכמה רגעים תחושה מתפרצת של ווינריות. החדשות הרעות: היא לא, אבל גם לא צריך להיות חזירים.
כל זה לא מוריד כמובן מהפספוס הגדול של שתי נקודות יקרות, שיכולות היו למתוח עוד קצת את הפנטזיות על הפלייאוף העליון. בגלל שבהפועל מאז ומתמיד הכל הפוך על הפוך, דווקא 20 הדקות הראשונות המעולות לימדו ששלוש נקודות אדומות לא יהיו כאן.
הסיבה העיקרית לכך היא אדבאיו אדליי. האיש באמת רצוף כוונות טובות ולא במקרה אחד מחביבי הקהל, אבל משחק הרגל הקטסטרופלי שלו לא חדש לאיש, בטח לא לצוות המקצועי, ובשל כך המשחק של הפועל לא יכול להתבסס על החזרות כדור בתדירות גבוהה כל כך לכיוונו. באשדוד, שעד טעות הענק לא ראתה בכלל את הרחבה המקומית, שפשפו עיניים בתדהמה מהמתנה שקיבלו.
אם לא די בניסיון ההרחקה המרושל, אדליי הוסיף חטא על פשע עם זינוק אקרובטי על השחקן היריב ונתן סיבה טובה לשופט האולטרה-חלש, יוני קלז (עוד נגיע אליו) להשתמש בשירותי ה-VAR בדרך לפנדל מיותר. טעות קריטית כפולה במשחק מול יריבה ישירה לתחתית, כשגם אחריה הוא המשיך בהרגל המגונה של להסתבך עם הכדור שלא לצורך. מרגיז ומתסכל.
התגובה של זיו אריה, ובכן, לא היתה מהמשובחות. קווין סוני, שלא הסתדר בשפיץ, הוסט לעמדת הקיצוני, כשלכל בר דעת היה ברור שגם משם לא תגיע הישועה. מנגד, אוהד אלמגור, שהרבה בתנועה טובה לעומק ואף סחט הצלה (אחת מיני רבות) מצדו של אריאל הרוש, מצא עצמו על הספסל. כנראה שהסיבה טמונה בסדרת חינוך בשל הצהוב הילדותי שחטף אלמגור בחלוף 18 שניות של משחק. תשאלו את שחקנה של מכבי חיפה, ליאור קאסה, שכל אזהרה שספג מהשופט תורגמה אוטומטית לחילוף.
למזלה של הפועל, היא נהנתה ממשחק נדיר של אופק נדיר, שהתכבד בצדק בשער בכורה בליגה שכולו שילוב של אינטליגנציה ונחישות. שאפו גדול. בכלל, ההגנה של הפועל ראויה למחמאות על כך שהעלימה לחלוטין את הכלים ההתקפיים של אשדוד, ובראש ובראשונה הכוונה לעמית גלזר במשחק שקט ובטוח, שהוכיח שיש על מי לסמוך גם כששחר פיבן לא כשיר במאת האחוזים.
מסר חשוב לאיגוד השופטים, שמקפיד לשלוח את מיטב הצעירים המשונים שמועמדים לעלות לסגל שופטי ליגת העל כדי להתגלח על הפועל. נמאס! אף אחד באשדוד לא המציא את שיטת השכיבה על הדשא והתפתלות מכאבים למען בזבוזי זמן, אבל לא ייתכן שהשופט יבהה בטימוטי אוואני מתחפש לשחקן תיאטרון, בעוד הבלם, שקלט את חוסר הביטחון של השופט, יחכה שיתרחק מעט ויחזור על אותה פעולה פעמיים ברציפות ללא תגובה.
אדרבא, לאחר כחמש דקות נזכר לפתע קלז שבדיוק בשביל נוכלים כאלה המציאו את האלונקה, אבל אז הראה השלט של תוספת הזמן שתי דקות בלבד, במחצית שכללה הפסקה כפויה בשל בדיקת VAR. אוואני, אם תהיתם, חזר למגרש כמו פנתר. מבחינתו הוא הצליח למסמס דקות חשובות, ומה אכפת לו שהשיפוט בושה וחרפה?
עכשיו הפנים לעוד קרב תחתית מורט עצבים מול הפועל חדרה, שנמצאת בפורמה טובה. וכשגודסווי דוניו וג'יימס אדניי מצטרפים אליה כרוח סערה וחתומים על שלוש נקודות יקרות, אי אפשר שלא לתהות בייאוש מדוע בכל הקבוצות מחתימים חלוצים זרים עם יכולת הבקעה מוכחת שכבר הטביעו חותם בליגת העל, בעוד בהפועל מתעקשים פעם אחר פעם להמציא את הגלגל.
אז למי שהיה ספק, הקבוצה של זיו אריה לא תשחק בפלייאוף העליון, אבל אם כבר – שתהיה בו במקומה קבוצתו של עובדייה דרוויש, שהעלה לציבור האדומים חיוך רחב על הפנים בדרך הביתה. נקודה מעל בית"ר פלוס הפסד לנציגת המגזר הם מתכון לשבוע נהדר. יאללה הפועל.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
למה הפסד לנציגת המגזר זה משהו טוב יא שמאלני חובב בני דודים. רק בגלל חארות כמוך לא מצטרפים אוהדים חדשים להפועל ונשאר תמיד עם 1500 איש ביציע. חלאס כבר להתעסק בביתר כמו איזה לוזר.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
השנאה שלך לביתר נובעת מקנאה
תתעסק בקבוצה שלך