חוק קדום במיוחד, שנולד כנראה עוד לפני הרצון לשים את הכדור ברשת, גורס כי כאשר קר לך במהלך פעילות ספורטיבית, עליך לרוץ על מנת להתחמם. זה המינימום שבמינימום לו ציפו אמש (שבת) כ-2,000 אוהדי הפועל ירושלים, שהכינו תפאורה מרגשת להשבת החטופים (ובראשם הירש גולדברג-פולין) ולציון 99 ימים למלחמה, וקפאו בקור של 11 מעלות בעיר שממילא קפואה כקרח.
בזמן שמשכו עוד יותר את כובעי הגרב אל מתחת לאוזניים וקיוו שאדי הקור שפלטו במהלך נשימותיהם הקצובות לא יפריעו להם לצפות בשממה שהתרחשה לנגד עיניהם, גילו לדאבונם שאין דבר שעומד בפני האנטי-כדורגל מבית היוצר של זיו אריה. בטח שלא מכת קור. אם לא די בכך שהוא נגד המשחק, שחקניו בעטו אתמול גם בעקרונות הפיזיולוגיה.
נדמה שאי אפשר להתרגל להוראה הגורפת להניע את הכדור לאחור בכל מחיר, גם אם אתה בחצי המגרש של היריבה, גם אם מדובר בהחזרת כדור לשוער על 50 מטר, אבל למה לא לתבל את כל הטוב הזה עם איזושהי תנועה ללא כדור? כמי שלא הרגיש את הרגליים שלו עוד לפני תום המחצית הראשונה, אני פונה אליכם – שחקני הפועל – בשאלה תמימה ופשוטה: באמת לא קר לכם?
עכשיו אפשר לדבר על פתיתי הכדורגל שבכל זאת איכשהו נראו מבעד לזוועה הנוראית בתיקו המאופס מול הכבשה השחורה מסכנין: סדריק דון שב בשעה טובה מפציעה, ואחרי פחות משלוש דקות סיים מבצע אישי נאה כשהדביק כדור אדיר למשקוף. למה תקעו אותו בצד שמאל במקום לנהל את המשחק באמצע? למאמן הפתרונים. גם מתן חוזז ואופק ביטון הגיעו לחצאי הזדמנויות, שיכולות היו לחמם מעט לבבות אדומים קפואים, אבל לא יותר מזה.
שריקת המחצית נתנה את הדרור לתומר אלטמן להתחמם כשהוא כבר לבוש, ובכן, במדי המשחק. עד כדי כך רצה מאמנו לפצות אותו על שישב לצדו על הספסל במשך 45 דקות. את הנזק של אלטמן למשחק של הפועל בשני צדי המגרש לא ניתן לכמת במילים, אבל לשלב אותו במקום דון במצב של שוויון זה עיוות נוראי של כל תבנית משחק שמטרתה לנצח. מעבר לזה, עומר אגבדיש שב לסורו ונכשל בפעולות בסיסיות – מעצירת כדור ועד פס מדויק – וכשגם העוגן איינאו פרדה נקלע ליום חלש, אין באמת סיכוי ריאלי להשאיר את מלוא הנקודות בבית.
רוצים להישאר מעודכנים?
בצד החיובי, שאפו לליאור קאסה על עוד משחק מצוין, ולמאמנו על שהואיל להשאירו על כר הדשא יותר ממחצית אחת (לא 90 דקות חלילה); נועם מלמוד שכולו שקט ואחריות ראוי לשבחים, וגם השילוב של אור רויזמן וכארם זועבי כמחליפים בכנפיים היה מרענן, שלא לדבר על האשראי לתת לשני חלוצים טבעיים לשחק יחד, אבל כרגיל אצל זיו – זה היה מעט מדי, מאוחר מדי, והפעם גם קר מדי.
ומילה על הדרך הנלוזה בה 'מכרה' הפועל לאוהדיה את הפרידה מאונדרז' באצ'ו, עם הודעה מתחת לרדאר במועד ייחודי בו ציבור חובבי הכדורגל צמא למידע – שבת בשעה 9:00 בבוקר. סיפורים על פציעה בגיד אכילס ובאותו משפט הבשורה שחתם במקום אחר. טוב שלא כתבו שהקבוצה ההונגרית התחייבה לממן את תהליך השיקום עד תום העונה.
אפשר היה לספר את האמת, כמו למשל שבאצ'ו זעם על תנאיו הכספיים ועשה מיני סבוטאז', שרופא שבדק אותו קבע שהוא יכול לשחק אבל השחקן סירב, גם כשהציעו לו לעלות לשחק עם זריקות, וכמובן שארוסתו לא ממש ששה להישאר בעיר הקודש בימים לא ממש עליזים של מלחמה. אבל מי שחושב שהאוהדים שלו מטומטמים, ישחרר ניסוח מתחמק ויספר שהבלם תמיד יהיה אורח כבוד ובן בית בטדי.
ומה באשר לחיזוק בחלון ההעברות, כמו למשל חלוץ מוכח דוגמת שובל גוזלן, שפרע שטרות בהפועל פתח תקוה כבר אחרי 20 דקות? לא בבית ספרנו. איתי זדה כבר עזב לטבריה ונדב נידם, שלדאבוננו יושב בדיוק על המשבצת התפוסה של יקיר המאמן, בדרך ללוזוניה. וכשמנצלים את התקופה הזו בשנה כדי להיחלש במקום להתחזק – מקסימום אפשר לבנות על שאריות לא רצויות בשעות האחרונות של החלון, כמיטב המסורת. לאיש על הקווים, שכידוע מעמדו יציב מאי פעם, ודאי לא תהיה בעיה עם זה.
דוד
יש סיבה למה האדם חסר המושג הזה כותב על הפועל שבוע אחרי שבוע?
בצלאל המשתמט
זה הכי שנון שלך או שאתה מסוגל ליותר?
תשמע על כדורגל ניתן וראוי לנהל דיון.
אתה כותב,בעיתון למבוגרים עם רמת כתיבה של פילון ואצבעוני וגם זה רק,שאתה חד.
ואתה מבקר מאמני כדורגל?
תתרכז בכתיבה יצירתית מומלץ לקרוא את ניר צדוק.