דעה | ברוכה הבאה לליגה

בשעה טובה, לאחר לא פחות מעשרה מחזורים מייגעים (15 אם מוסיפים את סיום העונה שעברה), הגיעה הפועל ירושלים לליגה. אולי הקבוצה היתה צריכה תמיכה של כ-1,000 אדומים ביציע, מחוזקים במאות מפונים מהעוטף שמשתכנים במלונות בבירה והיו אורחיה של הקבוצה, או אולי מעט גמישות מחשבתית מצד מאמנה, שקיבעון הוא שמו האמצעי – תלוי את מי שואלים.

כך או אחרת, עם העובדות קשה להתווכח. הפועל יצרה אתמול (שלישי) מול חדרה הזדמנויות הבקעה עבור עונה שלמה. המבצע המלוטש של אור רויזמן פתח את התיאבון של האדומים, ושרשרת החמצות מסמרות שיער של יילה דוין, קאפיטה, אילוז' יאהו ואווקה אשטה, יכולים היו להפוך את המשחק לקונצרט של ממש, אך בפועל העלו פעם אחר פעם את לחץ הדם של יושבי היציע, עד השריקה הגואלת שבישרה על ניצחון הבכורה.

זיו אריה עשה צעדים ראשונים של חשיבה מחוץ לקופסה עם הרכב מרענן שכלל שני חלוצים, כן – קראתם נכון, בדמותם של דוין וכרם זועבי. יקיר המאמן, תומר אלטמן, ירד סוף-סוף לספסל (בצדק מוחלט) וליאור קאסה כקשר אחורי אגרסיבי היה מצוין, כולל דובדבן בדמות בישול מבריק. יחד עם נועם מלמוד, ששב למגרשים בבכורה מחודשת יציבה וטובה ואיינאו פרדה, בעל הבית במרכז השדה, היו רגעים שפשוט היה כיף לראות את הפועל.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

מצד שני, מוכן אריה להקריב מגן ימני מוכשר כמו יאהו (עדיין ממתינים בסבלנות ליכולת המשובחת מהעונה שעברה) ולתקוע אותו באגף שמאל, רק כדי לשלב בצד השני את חביבו עומר אגבדיש, שכפי שנכתב כאן בעבר – התפקוד שלו פחות משנה, הוא לא מתאים לרמות האלה.

כידוע, אצל אריה הדברים עובדים הפוך. כשקבוצתו סופגת אפשר להמתין חיי נצח ספורטיביים עם חילוף מתבקש, אבל כשהיא כובשת – הנחת העבודה היא להתבצר מאחור עם מי שרק אפשר. למזלו, השער של רויזמן הגיע עוד לפני הדקה ה-30, כך שאפילו במושגים של מאמנו שינוי הגנתי מיידי היה נתפש כמגוחך, אבל מנגד, עוד לפני הדקה ה-60 שני החלוצים שפתחו במשחק כבר צפו בו מהספסל.

אם לא די בכך, שמונה דקות לסיום ניפק מאמן הפועל מהלך מגה-פחדני נוסף, ושלח את עמית גלזר לפגוש את אחיו תמיר על חשבונו של רויזמן – הווה אומר שלושה בלמים מול קבוצה שבקושי הגיעה לשער של אדבאיו אדליי. אז נכון שאריה לא אחראי ישיר להחמצות של שחקניו, אבל ניהול משחק מעולם לא היה הצד החזק שלו ורק במזל לא עלה גם הפעם להפועל ביוקר.

מה הלאה? טיפ קטן למאמן – לדבוק בהרכב המנצח גם בשבת מול סוללת הכוכבים של ריינה, ולתת לו לרוץ ללא חשש גם אחרי הדקה ה-46. מתברר שכאשר הפועל תוקפת כאג'נדה היא גם יוצרת מצבי הבקעה למכביר, כובשת ורחמנא ליצלן, אפילו מנצחת. מי יודע זיו? אתה עוד עלול ליהנות מהקונספט המהפכני הזה. אגב, יש לו שם קליט יותר: כדורגל.