בשנים האחרונות, נוצרה תחושה שהפועל הפכה ללא מעניינת, שלא לומר לא רלבנטית, בתקשורת הספורט. אולי זו היתה מדיניות העמימות שאפיינה את המועדון במשך השנים, ואולי בעצם זו סתם הרגשה של חלק מיושבי היציע. אבל עם תחושות אי אפשר להתווכח.
בכלל, לאורך שנים, היתה תחושה שהתקשורת הפכה לסוג של "מוקצה" בארנה. אורי אלון הגדיל לעשות שהביא את "מדיניות הסמיילי" – קודם כל האוהדים יידעו על ההחתמות, אחר כך התקשורת. הסמיילים של אלון שינו את חוקי המשחק והכניסו הרבה עניין ותכונה בעונות המלפפונים.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
רוצים להישאר מעודכנים?
נראה שבשנה האחרונה, הפועל עובדת חזק למצב עצמה מחדש בתקשורת ובמדיות השונות. מינויו של רועי כהן לתפקיד הדובר הביאה שינוי מרענן, שהורגש כבר בשנה שעברה תקשורתית, אך גם מבחינת הפתיחות לאוהדים (למשל קבוצת וואטסאפ של אנשי הקבוצה עם האוהדים) וכמעט שלא חולף יום שהפועל לא מוזכרת באחד מאתרי הספורט. לזה נוסיף את ההשקה המחודשת של האפליקציה בטלפונים החכמים.
הקיץ אנחנו מקבלים פוש נוסף בדמות מסיבות עיתונאים. השיטה הישנה והפחות, איך נאמר זאת בעדינות, מרגשת. יש שיגידו שבכל הקשור להחתמות, זה מסוג האירועים שלאט אבל בטוח חולפים מהעולם. יש שיאהבו את זה ויש שלא, אבל זו הדרך שאדלסון בחר בה והנה ההייפ סביב המועדון חזר. הכתבים נוהרים לחדר התקשורת בארנה פעמיים בתוך שבועיים, כשכולם מחכים למוצא פיו של הבעלים. חרושת השמועות על שחקנים שיוצגו במסיבת העיתונאים, מדרק וויליאמס ועד לפריס לי רצו בטוויטר, קבוצות הווטסאפ והפייסבוק. אממה, מה הבעיה? שבסוף לא קיבלנו את הבום לו ציפינו. לא שמענו משהו שלא ידענו קודם.
אז כן היתה ציפייה ועניין סביב האירוע, לומר שנפלנו מהכיסא? פחות. איזו מסיבה איזו. בפעם השלישית, אל תתפלאו אם העיתונאים יישארו בתל אביב. מישהו אמר געגועים לימי הסמיילי?
אם כבר החלטתם על מסיבות עיתונאים, בואו נעשה את זה בסטנדרטים הכי גבוהים שיש. אלה שאדלסון שואף אליהם. נציב פודיום ראוי לדובר, נעמיד מאחוריו באנר מעניין ולא קיר לבן, נכין באנר ראוי שיוצב מאחורי שולחן הדוברים בגודל הולם, ובטח לא כזה שישופצר עם אזיקונים. משם אפשר להמשיך להקמת חנות מרצנדייז׳ ראויה וקבועה בארנה כיאה לקבוצה גדולה. חברים, הדרך ליורוליג מתחילה בדברים הקטנים.
תגובות