דעה | רנסנס בית״רי

יום שבת, 11.02.2023, השעה כמה דקות לפני שלוש בצהריים, השמש החורפית מלטפת קלות את היציע המזרחי, האוויר עומד, הצהוב חולש על האצטדיון, 18-17 אלף צופים, גברים נשים וילדים, אפילו היציע הצפוני הצטרף לחגיגה, (בסך הכל אשדוד, כן?). משה דדש על כר הדשא, בתו מקריאה מילים שבחר לשאת, והוא מציין את כל דור הנפילים של שנות ה-90 העליזות – מאברהם לוי המנהל המיתולוגי (בריאות אברהם) ואלי אוחנה, שחזר מאירופה לליגה השניה (לכן תמיד יהיה מספר 1), דרך ששון שם טוב זכרו לברכה ואילן רג׳ואן, שדאגו אז לאקסטרה דולר כשהיה צריך. לפתע מגיח מעמדת הקווים יוסי אבוקסיס (לאיש הזה מגיע חוזה ארוך טווח) לנשק לשלום את היו״ר המיתולוגי והתחושה כאילו לקוחה מתוך סרט, משל חזרתי בזמן לשנות ה-90 המוקדמות, באותו יציע, באותו האיצטדיון, עם אותה אווירה של ילד בן 10, שממתין בהתרגשות לעוד משחק של בחירת ליבו הנצחית, הקבוצה של המדינה.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

מחפשים דירה בדרום העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים

ואם כל זה לא סוראליסטי מספיק, החל ההמנון הלאומי להתנגן, הצעיפים מונפים ומגיעה השורה – עוד לא אבדה תקוותנו – ואז כבר עובר בי רעד קל, פרץ של התרגשות, ואני אומר לעצמי בלב, ריבונו של עולם, מה רבו מעשיך השם, עד לפני כמה חודשים השלמנו עם כך שאולי אין מועדון, שאולי בית"ר עליה גדלנו איננה עוד, אבל כמו בסצינה של סרט טוב יש לנו אולי סוף טוב, ועם כל זה לא מספיק מסתיים המשחק בניצחון נוסף ובית"ר שלנו כבר במקום הרביעי בטבלה והנה לפנינו רנסאנס בית״רי במלוא הדרו.

אז אפשר לדבר על כדורגל, אפשר לנתח מקצועית, אפשר להתרפק על המקום הרביעי, אפשר להתאכזב ממחצית חלשה נגד אשדוד, אפשר לדבר על החוזקות והחולשות מבחינה מקצועית, אפשר לכלכל את העונה הבאה, אפשר לפנטז על זכיה בגביע המדינה, אבל לפני הכל חשוב לזכור את מה שהיה כאן בסך הכל לפני כמה חודשים, ולהבין את החשוב מכל עבור המועדון הזה – יציבות, התמדה ועקביות.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בעלים, הנהלה, שחקנים, צוות מקצועי והחשוב מכל – הקהל. עוד יגיעו נפילות ומשברים, עוד יהיה קשה, עוד נחווה מפחי נפש, אבל אם נמשיך ככה באופן עקבי, אם ההנהלה והבעלים יתנו שקט, יציבות ובטחון כלכלי, אם הצוות המקצועי והשחקנים יעבדו קשה, מחוץ ועל כר הדשא, ואם הקהל שהוא הבורג הכי חשוב, ימשיך להגיע, לתמוך ויגלה אורך רוח ובגרות, השמיים הם הגבול, בית"ר תחזור מהר מאוד לשפיץ של הכדורגל, זה עניין של זמן – איך היה אומר סימיקו האוהד האייקוני משנות התשעים בעל הקיוסק המיתלוגי מרחוב קינג ג׳ורג׳, בית"ר היא כמו גחלים קצת רוח והאש בוערת.

(צילום הכותב: דור פזואלו)