דעה | חם שם בחוץ

הזעקות של אלכסנדר דזיקיץ' למיקרופון בתום הניצחון על הרצליה, שמטרתו היתה למשוך הרבה אוהדים למשחק נגד דיז'ון, הפכו במהרה לרגע אייקוני. מה שכן, דז'יקיץ' נאלץ לחלטר כאיש שיווק פחות משבוע אחרי שאותם אוהדים נתנו הצגה בדרייב אין בפירוק של הפועל את הפועל תל אביב. נשאלת השאלה, אם כן, איך הפועל הפכה מקבוצה עם קהל ביתי מפחיד, לקבוצה עם קהל ביתי מנומנם וקהל חוץ מפחיד?

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

התשובה נעוצה בפרופיל האוהדים מחוץ לעיר לעומת אלה המקומיים. צריך לומר את האמת: חלק ניכר מהאוהדים הוותיקים והמנוסים של הפועל שאינם תיכוניסטים, לא גרים בירושלים, אלה בין מודיעין לים התיכון. נתקלתי ביציע של הפועל בדרייב אין במלא פרצופים מוכרים, שעמדו לידי מאחורי הסל בניינטיז, ואפילו אם לא אמרנו שלום רשמית – החלפנו מבטים של מי שמנוסים בלנצח במשחקי נוקאאוט.

אותו סרט קורה גם בחולון וכמובן ביד אליהו, כשלצד הגרעין המחויב של הטינאייג'רים שמגיע מירושלים, עומדים כמה מאות כמוני שמפלרטטים עם גיל 40 מלמטה או מלמעלה ובאים לתת עבודה. בשביל שהטירוף הזה יתקיים גם בירושלים, צריך שהאוהדים המנוסים מחוץ לעיר יגיעו למשחקי בית, ולצערי זה מרגיש שלמרות שאנחנו החוליה החסרה – לא ממש סופרים את האילוצים שלנו. למשל בשעות משחקי הבית, שמתחילים ב-18:00 או 19:00 ודורשים ממי שמגיע מחוץ לעיר להפסיד שליש יום ולא לראות את הילדים שלו.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

גם אני חייכתי בגאווה בשבוע שעבר כשבסושיאל של הפועל בכדורגל העלו תמונה של אזור המשפחות בטדי, מרוצף מזרוני ועמוס ילדים. ככה בונים תשתית אוהדים וקהילה לקבוצה שבמשך עשרות שנים היתה רקובה ומבאסת, אבל זה ממש לא המצב בכדורסל. סביב הפועל כבר קיימת קהילה ומנגנון ייצור האוהדים שלה עובד יפה כבר 25 שנה. בעיר שבה הרוב משתנים, נעלם או נשחק, מדהים שהברית בין מתבגרי העיר להפועל ממשיכה להיכרת גם היום.

אבל יש עוד הבדל בין הכדורסל לכדורגל, והוא מהות המאבק. הפועל בכדורגל היא פרויקט שהחתרנות שלו היא היותו נעים, מזמין, מכיל ואוהב. זו אנטיתיזה לבית"ר ולגזענות ההולכת וגדלה בירושלים, והנשק הכי טוב במאבק כזה הוא אכן משפחות וילדים. הפועל בכדורסל, לעומת זאת, היא מפעל חיים שמהותו השילוב בין אהבה אדירה לקבוצה וכעס על השחיתות, חוסר ההוגנות ומכבי. בלי הכעס, כל הליבידו סביב הפועל מתפוגג ברגע, ולמאבק כזה חייבים לצאת עם גרונות מלאי להט, שירים וקללות. נראה לי שזה גם בדיוק מה שמדליק את דזי'קיץ'.