רוני דיאון ז"ל ורמי מנדל (צילום: באדיבות רמי מנדל)
רוני דיאון ז"ל ורמי מנדל (צילום: באדיבות רמי מנדל)

חבר, אתה ממש חסר

בטור אישי במלאת שנה לפטירתו של איש התקשורת רוני דיאון ז"ל, משחזר חברו הקרוב רמי מנדל את סיפורי הילדות והוא מלא בגעגועים לאיש שזכה בתואר הלא רשמי "היסטוריון הספורט של ירושלים"

פורסם בתאריך: 26.1.23 16:46

אחי, חברי היקר, רוני דיאון ז״ל, לכתוב עליך טור אחרי לכתך מאיתנו לפני שנה היה קשה, מרגש והעלה בי זכרונות עבר, מאז נפגשנו לראשונה כילדים בבית הספר לוריא אשר בקטמון הישנה.  היינו חברים וזה היה מזמן, היינו שלושתינו, חבורה כזאת, אתה, אני ודני ויינברג (לימים רופא בכיר בביה"ח קפלן), כשמה שחיבר בינינו היה הכדור העגול על ריצפת האספלט, כשמשם זה גלש לשיחות, דיבורים ופרשנויות אינסופיות על הקבוצות העיר – הפועל ובית"ר. בין לבין, היינו הולכים למסיבות בבתים ואל מועדון "הרונדו" המיתולוגי והדיסקוטקים השונים שהיו בעיר בזמנו, אי שם בשנות ה-60.


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


כיוון שגדלנו בקרבות איצטדיון הפועל ברחוב רחל אמנו, היינו הולכים לכל אימוני הקבוצה וכך הפכנו לאוהדים אדומים. הפועל שלי ושלך היתה משוש חיינו, ומאחר ששחקני כדורגל לא הצלחנו להיות פנינו כל אחד לדרכו, כשאתה התמקדת בתחום התקשורת. לא סתם הגעת לתחום הזה, קשרת את גורלך בענף האהוב עליך – הכדורגל. כל נפשך היתה בתוך עולם הכדורגל והספורט, כל חייך נסובו סביב הענף האהוב עליך. הכרת את כולם, כל פרט היה חקוק במוחך, הכרת את כל ברנז'ת הענף, תוך כדי שאתה מתקדם אט אט בתחום העיתונות המקומית וגם בארצית. היית ידען מהמעלה הראשונה, גאוניותך היתה ידועה לכולם ושמך יצא למרחקים, כל זה תוך כדי שאתה ניחן בזיכרון פנומנלי לפרטים הכי קטנים כגדולים.

רוני, היה מתקשר לכל שדר או פרשן כדי להעמיד אותו על טעותו, תוך כדי נימוסין יוצאי דופן, רק כדי לא לתת תחושה ראה למתוקן. רגישותו לאחר היתה יוצאת דופן, ומעבר לכך שהיה איש שיחה מעולה, הוא גם היה לבבי, עדין וממלכתי. הוא זכה לתואר הלא רשמי "היסטוריון הספורט של ירושלים", שכן ידיעותיו הרבות לא היו רק בענף הכדורגל, אלא גם בכדורסל, פרטים שגם "העכברים" של היום לא זוכרים או יודעים. הוא פשוט רצה כל הזמן להעמיק, לברר ולבדוק עוד שביב מידע, עוד פרט קטן כדי להעשיר את הידע שלו. הוא פשוט אהב את זה. זה היה מפעל חייו.

כיום, שנה לאחר מותו, אחרי שנכנע למחלה הארורה, אני יודע עד כמה הוא חסר לי באופן אישי, לאחותו, אך בעיקר לספורט הירושלמי שהפסיד נכס צאן ברזל.

רוני דיאון השאיר בחייו מורשת של היסטוריה שתיזכר לעד, תפקידנו יהיה לעשת הכל כדי לשמר את זכרו.

אתה חסר לי חבר יקר. יהי זכרך ברוך.

תגובות

אין תגובות

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר