דעה | צמד רעים: גיא בדש ואופק ביטון מאלמוניות לכוכבי כדורגל

אוהדי הפועל ירושלים על שלל סוגיהם לא חלמו על פתיחת עונה כל כך מרשימה, סוחפת ומלהיבה והאמת שקשה מאיפה זה הגיע. זה לא שהסגל עבר מהפכה והגיעו שחקנים אטרקטיביים. להיפך, הסגל נשמר ברובו ומלבד חיזוק נקודתי – המאמן זיו אריה האמין בשחקניו מהעונה החולפת. שילוב של אמונה בחומר השחקנים הקיים, תקציב שחקנים מוגבל ובעיקר סיסטמה שאומרת כך: שחקנים שבעים אאוט, שחקנים רעבים אין. לא תמצאו שמות נוצצים בסגל, כלומר אולי עכשיו אופק ביטון, גיא בדש, ג'ורדן בוטקה וגוני נאור נשמעים כאלה, אבל עד הקיץ האחרון אריה ואנשיו אספו שחקנים שרק רצו לחזור ולהנות מכדורגל או כאלה שחיפשו את הצ'אנס. אריה כפי שכבר הבנו, לא אוהב שחקנים שיש להם "שם" או "מעמד", כאלה היו עידן שמש ורוסלן ברסקי וזה פחות הלך. המערכת, כלומר שי אהרון, מאמינה בקו הזה ואם לשפוט לפי העונה, כנראה שיש לא מעט היגיון בכך ופתיחת העונה מחזקת את האג'נדה.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

אופק ביטון וגיא בדש הם הצמד החדש והלוהט של האדומים בעיר. קשה להאמין, אבל הם סוחבים על גבם את הקבוצה והם המוציאים לפועל העיקריים, זאת למרות שעד לפני שנה ספק אם בכדורגל הישראלי הכירו אותם. בין לבין או לצד זה, אפשר לציין לטובה את "העמידה הטקטית" של הקבוצה שמאוד בולטת במשמעת ובמחוייבות ומכאן היתרון על פני שאר הקבוצות וזה לזכותו של המאמן המושמץ מהעונה שעברה (שהשיג בצדק את הביקורת עליו), אבל השנה הפנים כמה דברים וגם את המחמאות הוא מרוויח בצדק.
בחזרה לצמד ביטון את בדש. אם לגבי האחרון כבר יש יותר הערכה מהכדורגל הכוללת זימון יוקרתי לנבחרת ישראל (גם אם בגירסה המשנית שלה), תואר שחקן החודש, כשאת הכשרון הנוטף ממנו היה עוד אפשר לראות בעונה שעברה, כשהשנה הוא כבר משדרג את מספריו עם שלושה שערים ועוד אחד בגביע הטוטו, לצד שלושה בישולים וחצי (קרדיט למסירה הנפלאה לעבירה שהובילה לפנדל על אופק ביטון), הרי שלגבי ביטון מדובר פה בלא פחות בסנסציה. הקשר ההתקפי, שבכלל שיחק בחלק מהקריירה כקשר אחורי, מגן ימני או כסותם חורים בכל מיני תפקידי הגנה וקישור, הפך תחת אריה למפלצת של יעילות. הוא לא השחקן הכי טכני, הוא לא השחקן הכי מלהיב, אין לו מהירות מסחררת, משחק ראש יוצא דופן דופן או דריבל סטייל אצילי, סליחה, סטייל בדש. הוא פשוט שחקן שעובד קשה, לוחץ את הכדור, יוצא קדימה בכל הזדמנות ומנצל עורף דליל אצל היריבות עם כניסות עומק לרחבה, כשלאחרונה הוסיף גם חוש ריח מפותח לשערים. את כל זה הוא עושה תוך כדי צניעות וכשהוא משדר אפס מניירות. לא מפתיע לגלות שהוא אחד האוהבים ביציעי האדומים כשהמספרים מגבים את היכולת הנפלאה: שלושה שערים, שני בישולים וגם פנדל שבוצע עליו אותו כבש חברו בדש.
ומשהו לסיום, אמר לי חבר לא מזמן, אוהד הקבוצה, על זיו אריה "שהוא המאמן הכי טוב בארץ עד דקה 60". לפעמים קשה להבין את החילופים של הקואץ', אבל כשהולך אז הולך.