בקיץ 1978, בגיל 18 בלבד, שלושה שבועות אחרי שסיים את לימודיו, אסף ג'פרי דאהמר את סטיבן מארק היקס ולקח אותו טרמפ. במהלך הנסיעה השניים התיידדו ודאהמר הזמין את היקס לשתות כוסית בביתו. אחרי כמה שעות של שתייה והאזנה למוזיקה, היקס רצה לעזוב, אבל לדאהמר היו תוכניות אחרות.
הוא התחיל לחבוט בטרמפיסט עם משקולת, חנק אותו למוות, הפשיט את הגופה, לקח אותה למרתף וביתר אותה. במהלך השנים הבאות הסצנריו הזה חזר על עצמו עוד 15 פעמים לפחות, מה שזיכה את דאהמר בכינוי "הקניבל ממילווקי".
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
בשנה האחרונה עברתי סוג של גמילה, אבל בימי הקורונה העליזים מצאתי את עצמי מבלה ימים ובעיקר לילות בצפייה מרתונית של סדרות פשע דוקומנטריות. סדרות כמו 'להפוך אדם לרוצח' (מומלץ בחום), 'המדרגות', 'רצח אמריקאי' ו'אל תתעסקו עם חתולים'. סדרות מטורפות, על סיפורים מטורפים שמבוססים על אנשים מטורפים. סדרות שמשאירות אותך מרותק, מזועזע, מסוקרן, מבועת ובעיקר עם הרבה חומר למחשבה.
בכל פרק אתה מגבש תיאוריה אחרת, בכל פרק אתה מזדהה עם דמות אחרת ובכל פרק אתה מזועזע עד כמה רחוק זה עוד יכול ללכת. וזה ממכר. חוסר הידיעה מה קורה בסוף, אי ההבנה מי הרע ומי הטוב, ההליך החקירתי וגם זה המשפטי, מביאים אותך להיות דרוך בכל פריים וכל עדות.
אבל למה ללכת למחוזות רחוקים? בעקבות המשפט החוזר של רומן זדורוב, בשבועיים האחרונים אנחנו עדים לגל של סרטונים, כתבות וידיעות על פרשת הרצD7 של AAאיר ראדה ז"ל, שמרתקות מדינה שלמה וגורמות לה לצלול ולשתות בצמא כל בדיל אינפורמציה.
בדיל כזה הגיע ביום שני. בזמן שישבתי עם חברים למנגל מפנק ותוך כדי ביס מהסטייק, קפצו לי שתי התראות בפלאפון. האחת בישרה על עדות חדשה שקושרת כביכול את א"ק לרצח תאיר והשנייה על החלטת ההתאחדות לדחות את ההחלטה בנוגע לבית"ר עד ה-10 באוגוסט.
אולי בגלל הדי הבנזין שעלו מהמנגל של מאיר ואולי בגלל המלון המקולקל שאכלתי דקה לפני כן, מיד ראיתי דמיון בין שתי הידיעות. שיהיה ברור, אין כאן השוואה בין המקרים, אבל הידיעות האלה הזכירו לי את הסדרות המטורפות, ואני אסביר: אם נחזור רגע לסיפור המצמרר של הקניבל ממילווקי, הרי שהדבר הכי מזעזע בסיפור הזה, יותר מהרציחות, זו ההתעללות בגופה לאחר המוות. בדיוק כמו שקורה עם תאיר ראדה זיכרונה לברכה. בדיוק כמו שקורה עם בית"ר (אני מתאפק לא לכתוב ז"ל).
כן חברים, מה שקורה עכשיו עם בית"ר זו פשוט התעללות בגופה. גם אם תתעצבנו על מה שאני הולך לומר, זה לא ישנה את העובדה שכבר מזמן הרגו לנו את הקבוצה. ולא רק שהרגו אותה, אלא שמאז ובמשך שנים ארוכות, דואגים בכל פעם להוציא לנו איבר אחר מהמועדון שמא לא נחשוב חלילה על לחזור לחיים.
המוות המקצועי של בית"ר הגיע אי שם בסוף הקדנציה של גאידמק. מאז הפכה בית"ר לקבוצה קטנה וחבולה, שלא באמת יכולה להתמודד על תארים מול הקבוצות העשירות, אבל אם זה עוד היה מקובל, הגיוני ויכול להיות שגם זמני (אחרי הכל כסף לא קונה הכל), הרי שמאז ועד היום עושה רושם שכולם עושים הכל כדי לקבור את הקבוצה לגמרי.
בהתחלה הוציאו לה את הרגליים (שחרור שחקני בית וכאלה שהיו מזוהים עם המועדון), אבל ידענו לשרוד. אחר כך תלשו את ידיים (מנהלים ללא יכולת שליטה וניהול מכל מיני סיבות), אבל עדיין הצלחנו להרים את הראש. אלא שאז כרתו לנו אותו, את הראש (בעלי בית הזויים באו והלכו) וגרמו לנו למוות קליני.
בשלב הבא מלחמות האוהדים הוציאו למועדון את הלב (ואני מתכוון לכל סוגיות האוהדים למיניהן) והרגו את בית"ר סופית. עכשיו, אחרי שהיא כבר מתה, יש מי שדואג להוציא לה גם את הנשמה. ובית"ר בלי נשמה, היא לא בית"ר.
מה אגיד לכם, בקצב הזה, עושה רושם שרק אם משיח בן דוד ירכוש את המועדון יזכו בבית וגן לתחיית מתים. בינתיים, עד שהוא יגיע, החליטו בהתאחדות שלא להחליט לגבי עתידה של בית"ר. במילים אחרות: הם החליטו לתת למועדון עוד הזדמנות לשרוד, אבל האם למועדון יש זכות קיום במצב הנוכחי? ספק מאוד גדול.
לצערי, עושה רושם שבמועדון וגם ביציעים מוכנים להסתפק בכל מני טיפוסים הזויים שייקחו את הקבוצה ולקבל בהכנעה עסקאות מסריחות של כל מני גורמים עלומי שם על חשבון בית"ר, רק כדי להישאר בליגה, אבל אולי הגיע הזמן לשנות תפיסה?
אולי אנחנו לא חייבים לקבל כל אחד שמגלה בנו עניין? אולי הגיע הזמן שננקה את בית"ר מגורמים עבריינים ומהזוהמה שחוגגת מאחורי הקלעים? אולי הגיע הזמן שנפסיק לפחד וניקח את הגורל שלנו בידנו, נפרק הכל ונבנה מההתחלה? ככה נקי, כמו פעם.
אם היה לי ספק לגבי התשובה, הידיעה למחרת בבוקר כי משה חוגג נעצר מכיוון שלא עמד בתנאי הערבות שלו, רק חיזקה את ההבנה שלי שבית"ר מתה ורק נס תחיית המתים יחוזר להחזיר אותה לחיים. נס כזה, או התעוררות המונית של האוהדים.
בדיל ויעבור
בדל ראיה, ולא בדיל…
בדיל היא מתכת רכה להלחמות
אולי זה מה שחסר…