דעה | איחוד כוחות: האדומות מירושלים ומתל אביב צריכות להציב גבול למכבי

אני ממליץ ממש לכל אוהדי הפועל באשר הם לצפות בסדרת הדוקו המעולה והחדשה סל "יס" – “האגרוף" (3 פרקים), שעוסקת בסדרת הגמר של עונת 1991/92 בין מכבי תל אביב להפועל תל אביב.

עבורי, כמי שעונת 1992/93 היתה הראשונה שלו במלחה, הצפייה ב"האגרוף" נחוותה כמו כשמעריצי טרילוגיית “מלחמת הכוכבים" המקורית הרגישו כשעשרות שנים אחר כך יצא סרט חדש שמתאר את כל מה שקרה לפני מה שהם הכירו כתחילת העלילה. המסקנה הכואבת שתצאו איתה בסוף “האגרוף" היא שההיסטוריה לעולם חוזרת, ושמישהו חטף לפנינו בדיוק את אותן מכות שהמציאות, מכבי והשופטים האכילו אותנו בשנות ה-90 ובעשור הראשון של שנות ה-2000.

האגרוף המדובר הוא אגרוף שהנחית לבן מרסר, סנטר מתאזרח במדי מכבי ב-92', לפרצוף של תומר שטיינהאור, הסנטר הישראלי הטוב אי פעם (ואחד האנשים הקולים במדינה, מסתבר) וכוכב הפועל ת"א דאז, בתחילת משחק 5 של סדרת הגמר, במצב של 2:2. מרסרף אם תהיתם, לא הורחק אלא חטף טכנית בלבד למרות שהשופטים ראו הכל, שטיינהאור ראה פרפרים ולא התאושש, הפועל ת"א ההמומה התרסקה ומכבי שייטה לניצחון קל ולאליפות. נשמע למישהו מוכר? זוכרים את האגרוף של באק ג'ונסון לראש של בילי תומפסון במלחה ב-97' שהוציא את השני מאיפוס ודי גמר את המשחק? בפעם ההיא השופטים דווקא כן הרחיקו את המאגרף, כנראה כי זה לא היה משחק על אליפות. מרסר, אגב, עבר למכבי אחרי 8 שנים בהפועל ת"א, כשבהנהלת האדומים משוכנעים שאת סדרת הגמר של אביב 88' מרסר שיחק אחרי שכבר סיכם במכבי, ולכן היה די רע. נשמע למישהו מוכר? קיץ 99', ראדיסאב צ'ורצ'יץ ודומינוס פיצה מוסרים ד"ש מריר מהעבר.

מאז ומתמיד שמעתי מאוהדי הפועל ת"א שאת כל מה שאנחנו אוכלים ממכבי ומהשופטים הם כבר אכלו בעבר, ושהכל מכור וחסר סיכוי ושאין טעם לקום בבוקר. זה תמיד היה נשמע לי מריר ומיואש, וגם קצת יהיר כי הכדורסל לא נגמר כשהקבוצה שלכם נגמרה, עם כל הכבוד. העובדה שהפועל ירושלים לא התפרקה מהמכות והפרשיות שחטפה ממכבי ומהליגה היא תעודת כבוד, אבל בפועל הפער בין העמידה האיתנה הזו להתפרקות של הפועל ת"א בעקבות האגרוף (ששיאה ירידת ליגה) יצרו מציאות של מתיחות ואיבה בין שני המועדונים האדומים, שמשרתת בסוף את מכבי. הפרד ומשול קלאסי.