דעה | אין לנו על מי להישען: אוהדי בית”ר צריכים לקחת את גורלם בידם

ייאוש, פחד, אימה. רק ככה ניתן לתאר את הפרצופים שראיתי השבוע באצטדיון סמי עופר לנוכח התיקו נגד הפועל חיפה, תיקו שיכול היה בקלות להפוך להפסד. מה שהיה מרגיז במיוחד במשחק בסמי עופר, היה העובדה שבית”ר היתה צריכה לגמור את אותו כבר במחצית הראשונה, אולם אינספור החמצות ולאחר מכן הסתגרות החל מהדקה ה-55 גרמו לכך שלא היינו רחוקים מהפסד.

מי שזוכר את ירידת הליגה בתחילת שנות ה-90 יודע שכך בדיוק זה היה גם אז. קהל רב דוחף את הקבוצה, כל משחק נדמה שהנה זה קורה והקבוצה מתפוצצת, אולם חוסר ביטחון מוחלט לצד יכולת ירודה, גרם לכך שבאותה העונה נרשמה ירידת ליגה כואבת ועצובה שרק בזכות אלי אוחנה, משה דדש וגלובוס הצלחנו להתאושש ממנה. ועדיין, יש מקום לתקן ואפשר לעשות את זה. בית”ר היא קבוצה יותר טובה משמעותית משלוש הקבוצות האחרות המתמודדות מולה נגד הירידה והיא יכולה לגמור את הסיפור תוך 3-2 משחקים. נדמה שדווקא עומס הציפיות והחשש שעל שמם של השחקנים הללו תירשם ירידת ליגה של אימפריה כמו בית”ר, פשוט גורמת להם לשיתוק וחוסר תפקוד.

ובכל זאת כמה נקודות אור חשובות: בית”ר משחקת יותר טוב במשחקים האחרונים – מאז שאבוקסיס הגיע, היא יותר מאורגנת ומגיעה להרבה יותר מצבים ונדמה שעם טיפה יותר ריכוז ומעט פחות לחץ, שני ניצחונות יגרמו לרוגע בעונה המסויטת העוברת עלינו. הקהל דוחף ומגיע בהמוניו, מתעסק בעידוד ודוחף את הקבוצה, אבל אנחנו עם ניצחון אחד אמיתי ב-18 המשחקים האחרונים והנתון מעורר דאגה בבית וגן.

ועדיין, הרע מכל עלול להיות לפנינו בסוף העונה. הכסף מספיק, בקושי, עד לסיום העונה ויתכן מאוד שבסוף העונה בית”ר אמנם תישאר ליגה אך תקרוס כלכלית, וייתכן כי לא תמשיך להתקיים. לא מדובר רק על ירידת ליגה, אלא פשוט שלא תהיה יותר בית”ר ירושלים. יוזמת הקמת עמותת האוהדים שהושקה בשבוע שעבר היא הדרך היחידה למנוע המשך הפיכתה של בית”ר לכלי שעשוע בידי גחמות של בעלים כאלה או אחרים. המודל חייב להיות שיתוף פעולה מלא בין האוהדים לכל בעלים חדש, ושיתוף כזה יכול להתרחש רק אם אוהדי בית”ר יוכיחו יכולת כלכלית עצמאית בלתי תלויה שתוכל להוות גורם משלים לכל בעלים תוך הצבת טובת הקבוצה והאוהדים מעל הכל. המשאב הטבעי היחיד של בית”ר הוא הקהל שלה – והגיע הזמן לנצל אותו.

משפט עידוד לסיום:  יש לי חבר טוב, אוהד בית”ר, שבכל פעם שאנחנו דנים בשאלה מה יהיה, הוא משיב לי: הרבה תפילות, אחי, הרבה תפילות. אני חושב שהוא צודק. על השחקנים אני פחות סומך אלא רק על חסדי שמיים. אני מקווה שתפילות מוקירי זכרו של הרב חיים קנייבסקי זצ”ל, שהשלט לזכרו שנתלה במשחק האחרון, הפך ללהיט בקרב חרדים רבים שאין קשר בינם לבין כדורגל, יסייעו לנו. כי חוץ מזה – אין לנו על מי להישען.