דעה | שאנן סטריט: אסור לבית”ר להיות נינוחה ולחשוב שמקומה מובטח בליגת העל

איזה הפסד מעצבן למכבי חיפה. מאוכזב, מתוסכל ועצוב – אני מנסה לסכם את המשחק נגד המוליכה משני האחרון. הטבלה לא משקרת, ולא מחמיאה לבית״רים, היא מכה בי בלב בחוזקה, אבל יחד עם זאת אני גם גאה.
״אל תדאג, בית״ר תישאר בליגה. אין סרט אחר״, אמר לי מר גולדפרב, מכר חיפאי שפגשתי מחוץ לאיצטדיון. למילים שלו אין ביסוס מדעי, והן מתבססות על האלמנט המוכר כל כך – ״לי זה לא יקרה״.
אווירת השאננות הזו עוד עלולה להוריד אותנו ליגה, כי בקצב הזה אנחנו יותר בכיוון של לנשור, לא להישאר.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר" [email protected]

בית״ר שוב יוצאת מופסדת לאחר מפגש עם קבוצה גדולה, והפעם זה כואב מתמיד, גם בגלל מצב הטבלה, אבל בעיקר בשל העובדה שבית״ר הצליחה להביך את הגנת חיפה, ורק החמצות מסמרות שיער מנעו ממנה נקודה, לפחות. בסופו של דבר זה הפסד ששוב מגיע משומקום, מהוצאת חוץ סתמית על הקו, מחוסר ריכוז – או אם תרצו, מנטליות של ווינר של היריב התורן, מוחמד אבו פאני, שזיהה שנייה אחת של נמנום בהגנה ויצר פירצה בדרך לשער של ניצן.

המשחק התפתח כך שבית״ר השתלטה על כר הדשא לקראת הסיום, והחילופים של אבוקסיס הכניסו תנופה ויצרו ריבוי הזדמנויות ליד הרחבה החיפאית, אבל למרות שהתחושה היתה שהכדור אוטוטו נכנס, הוא סירב לשתף פעולה.
ובכל זאת, יש גם צד חיובי – גם להפסיד צריך לדעת – וכשאתה מקיז דם על המגרש (אאוץ׳ בואצ׳י), מטייל ליד רחבת היריב, סובל מנחת ידו של השופט ומפסיד רק בגלל החמצות מביכות וחוסר מזל משווע, אז העצבים והכעס שבדרך כלל צפים אחרי הפסדים, מתחלפים בגאווה, הפנמה והכלה של המצב.
בית״ר חטפה מאיתנו לא מעט השנה, אבל הפעם יש בי גם קצת חמלה. למרות שהיא התחילה את הערב בלי הרבה ציפיות, היא מסיימת אותו מאוכזבת, ואני איתה.
אבל זו לא עת לרחמים עצמיים – החניכים של אבוקסיס חייבים להרים את עצמם לקראת ההמשך.
להוריד את הראש זה הדבר הכי גרוע שהם יכולים לעשות עכשיו. ההחמצות הן לא יד המקרה.
חוסר השקט של שחקני החוד (אבל לא רק) ליד הרחבה הוא שילוב של חוסר מיומנות עם אווירת לחץ ופאניקה שמרחפת מעל ראשי השחקנים.
מילה טובה, ואולי אפילו יותר, מגיעה לשחקן ה-12 של בית״ר – הקהל שאמנם לא הגיע בהמוניו לטדי הקפוא, אבל אלו שכן באו לא הפסיקו לשיר ולקחו חלק בתצוגת עידוד מרשימה. חבל ששוב זה לא מספיק.
אגב, זה היה אחד המשחקים החלשים של מכבי חיפה, ועדיין – הירוקים חזרו לכרמל עם 3 נקודות.
העוצמה של האלופה באה לידי ביטוי בדרך שבה היא הצליחה לגרד ניצחון גם במשחק שבו כלום לא התחבר לה. בכל אופן, המאבק המשולש שמתפתח בצמרת הולך להיות מרתק.
לסיכום, אני מסיר את הכובע בפני השחקנים על הלחימה, אבל מזכיר כלל חשוב בכדורגל – לפעמים גם כשאתה נותן את הכל, זה עלול לא להספיק. פלייאוף תחתון, קדימה, להסתער.