דעה | מטען עודף: בהפועל צריכים להחליט איזה זר לשחרר מהסגל

מתחילים חלש, ומגבירים לקראת הסוף. הביטוי הנוכחי מתאר לא מעט עונות כדורסל עבור הפועל ירושלים ונדמה שגם בעונות טובות יותר או פחות, מנהלי הקבוצה שולפים אס מהשרוול רגע לפני הישורת האחרונה של העונה.
דיון תומפסון, ריצ’רד האוול, שלווין מאק, עמנואל טרי, ג’ון הולנד וג’רמי פארגו, כולם שחקנים שהוחתמו בסיטואציה המושלמת (בזכות החתמת השניים הראשונים זכתה הפועל בשתי אליפויותיה הראשונות) והפכו את מועמדותה לאליפות אף ברורה יותר. המהלך האחרון – החתמתו של הגארד-פורוורד הורסטילי קיי סי ריברס – קבלן תארים ושחקן עם ערימות של ניסיון.

הצירוף של ריברס דורש שחרור מיידי של אחד מהשניים בשל מעמסה גדולה מדי על הסגל: קילפטריק (שנדמה כי לא באמת השתלב בקבוצה) או קייזר גייטס (הברומטר ההגנתי, אולם מאוד מוגבל התקפית). לעניות דעתי, שחרורו של גייטס הינו המתבקש יותר מבין שתי האופציות. הסיבה לכך, בעיניי, נובעת משתי נקודות מרכזיות. הנקודה הראשונה היא הבוסריות של גייטס וחוסר ניסיונו במעמדים מכריעים. הנקודה השנייה נעוצה בעובדה שקיימים כעת בסגל שני סמול פורוורדים (ריברס ואריאל) עם יכולת קליעה טובה. על אף היכולת ההגנתית המרשימה של גייטס, אני מאמין שיכולת הגנתית יכולה להימדד באמת ולהגיע לידי ביטוי רק כמאמץ קבוצתי, בניהול נכון של הרכבים ובהרצת תרגילים הגנתיים יעודיים.
השארתו של קילפטריק תאפשר את החזרתו לקצב (בתקווה גדולה לקצירת פירות המהלך אי שם בחודש יוני) ולקיומו של רוסטר עם כח אש (כמעט) בלתי נגמר.
ואחרי כל זה, נותר לדבר מעט על כדורסל נטו. ביום שני רשמה הפועל ניצחון חשוב במיוחד על בני הרצליה.
ולמרות הניצחון, חשוב ככל שיהיה, עולים כמה סימני שאלה באדום. השאלה הראשונה, אותה אפנה ליותם הלפרין: מדוע לא לבנות תרגילי התקפה ייעודיים עבור הסנטר ג’ון אגבונו? מדוע לא לנצל את הדומיננטיות, הפיזיות והאתלטיות שלו לנקודות לכל היותר או סחיטת עבירות לכל הפחות? אגבונו אינו סנטר יוצר. באם לא מפעילים אותו נכון, אין לו שום תרומה למשחק ההתקפה, ולהבנתי – הפועל חיפשה מחליף לת’ון מייקר בכדי להרוויח נוכחות התקפית של הסנטר הזר שלה. יכול להיות בכלל שהסנטרים האדומים בשנים האחרונות אינם מצליחים בקבוצה לא בגלל היעדר יכולות, אלא בגלל שיטת המאמנים? נקודה למחשבה.
שאלה נוספת נוגעת בשימוש נכון יותר באובסוהאן. אז כן – מדובר בקטר של הקבוצה, אולם התלות בו מוגזמת. משחק אחר משחק הוא מוביל את רשימת השחקנים שנמצאים הכי הרבה זמן על הפרקט באדום. הדבר נכון גם כאשר נועם דוברת חולק איתו את עמדת הרכז ולא נעדר כמו במשחק נגד הרצליה. הדבר מסכן (טפו-טפו) את השחקן בפציעה וגם נותן רושם לחבריו לרוסטר תחושה שאי אפשר להסתדר בלעדיו. נכון יהיה להגביל במעט את דקותיו וכך גם לנצל נכון יותר את הרוטציה שמאפשר הסגל העמוק של הקבוצה.
אני מאמין שביצוע שתי הנקודות הללו יכולות להיות כגרוש ללירה עבור המטרה האחרונה והחשובה ביותר של כל קבוצת כדורסל ישראלית שאינה מכבי תל אביב – זכייה באליפות.