דעה | שימור קשרי לקוחות – התפקיד האמיתי של אלי אוחנה ושי אהרון

קשה למצוא קווים דומים בין הקריירות של אלי אוחנה ושי אהרון. אם ממש מנסים לחפש בכוח – אז אוחנה חזר מאירופה לבית"ר, היישר אל הליגה השנייה, ואילו אהרון הצטרף לקטמון, היישר אל הליגה הרביעית, אחרי מעבר מהפועל, שהיא כידוע מעצמה אירופית בפני עצמה.

אלא שהעונה מתבהר ממד חדש שמשותף לאוחנה ולאהרון: שניהם עומדים בראש הצוות המקצועי של קבוצות שמועמדות לירידת ליגה. והנה הקסם: על אף ששניהם מוגדרים כאחראים מקצועיים ראשיים, שניהם לא מסומנים כנושאים באחריות. זהו הבלוף: בית"ר והפועל שקעו עמוק, אך מי שמקבלים שכר בעבור הישגיות מקצועית, אינם מוכתרים כאשמים. אכן קוסמים.
איך זה ייתכן? ובכן, אוחנה ואהרון נתפסים כמי שאינם יכולים להשפיע על הסיטואציה. האשמה הגדולה מיוחסת לדמויות אחרות – משה חוגג וזיו אריה. איך להגיד, אם לא היה אותם, היה צריך להמציא אותם. מנגד, אוחנה ואהרון נהנים מאהדה עיוורת. חשיבותם האמיתית למועדונים היא במשמעות של סמלים מרגשים שקל למכור לאוהדים. והאוהדים אכן קונים.
הפועל זקוקה לאהרון כסמל. נוכחותו נתפסת על ידי האוהדים כאותנטית, כאוהבת וכאדומה בלב ובנשמה. כנ"ל אוחנה בבית"ר: במועדון רדוף בעלים הזויים, חובות, צרות ומה לא – נוכחותו של אוחנה מפזרת מעט אבק כוכבים ומספקת לכולם תזכורת שבכל זאת מדובר באימפריה.
על זה אוחנה ואהרון מקבלים שכר שנתי נאה: פשוט כדי להיות חלק. הם לא משתכרים בהכרח בעבור הניהול המקצועי שלהם, שאפילו על ידי הסנגורים מוגדר כבעל השפעה מצומצמת. בית"ר והפועל שואפות למכור רגש, הן נואשות לכך: בית"ר כבר לא יכולה להציע יכולת והישגים, אלא רק זיכרונות ומסורת. הפועל, מנגד, מתאמצת כבר שנים לייצר לעצמה זהות. אוחנה הוא הזיכרונות והמסורת של בית"ר. אהרון הוא הזהות שייצרה הפועל.
ניתן לראות זאת כך: אוחנה ואהרון הם אנשי הצוות הממונים בבית"ר ובהפועל על שימור קשרי לקוחות. תפקידם האמיתי הוא לחבר את האוהדים לקבוצה. מרבית קיומו של התפקיד איננו רציונלי, אלא שייך לעולם האמוציות. לכן, בשניהם לא ידבק רבב, הם לא יישאו באחריות לירידה. אז למה בכל זאת קוראים לזה מנהל מקצועי? נו טוב, מה רציתם, ניהול רגשות?