היסטוריון הספורט של ירושלים

את רוני דיאון ז"ל, שנפטר ביום שלישי האחרון, הכרתי עוד כשהיינו ילדים. היה זה לפני כ-65 שנה בבית הספר לוריא שבשכונת קטמון הישנה, לשם עברתי מעמק רפאים, ומה שחיבר בינינו היה הכדור במגרש ואהבה לכדורגל. שנינו נקשרנו יחד ואהדנו את קבוצתנו האהובה – הפועל ירושלים.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר" [email protected]

היינו יחד לאוהדים מסורים, שלא מפספסים אף אימון או משחק, כשהמגרש ברחל אמנו היה פסע ממקום מגורינו וסביב זה חיינו נסוב. הקשרים החברתיים היו בקהילת הכדורגל של הפועל, בבית ספר, בשכונה ובמגרש הפועל בקטמון המיתולוגי.

רוני, חברי הקרוב, ניסה לשחק בנוער של הפועל והיה שחקן מעולה, אבל זה הספיק ולקבוצת הבוגרים הוא לא הגיע. אט-אט הוא מצא עיסוק אחר, כזה שהעסיק אותו המון – כתיבת ספורט. הוא החל לכתוב במקומונים הירושלמים, משם שמו החל לנסוק והוא שידר גם עבור רשת ב'. רוני היה מאבני היסוד של רדיו ירושלים בזמן הקמתו, וגם את זירת הטלוויזיה הוא ידע ופרצופו הפך להיות מוכר לחובבי הספורט בכל הארץ.

רוני דיאון ז"ל ורמי מנדל (צילום: באדיבות רמי מנדל)

רוני היה פנומן של ידע, לא היה לו מתחרים בידע על ספורט עם תכונה אחת בולטת מעל כולם – זיכרון פנומנלי לפרטים הכי קטנים כמו גם להכי גדולים. לא סתם הוא זכה להגדרה אישית "ההיסטוריון של ירושלים", הוא פשוט ידע הכל מכל ואת כל זה הוא עשה תוך כדי אישיות נפלאה יוצאת דופן בלי טיפת אגו. רוני, היו לנו הרבה רגעים יפים יחד ואזכור אותך תמיד. היית חבר טוב של כולם ומיודד עם כולם. הוא תמיד שמר והגן על האנשים שאהבה והרשימה ארוכה מלהכיל.

רוני נפרד מאיתנו כשהוא ישן, רדום וכבר לא סבל, אבל אני יודע מקרוב שהוא נלחם על חייו כאריה בשנתיים האחרונות ותמיד האמין שינצח. השבוע צוין יום הולדתו ה-70, שאותו לא חגג, ואני כבר לא צלצלתי לברכו כמו בכל שנה וזה בהחלט מעציב. רוני היקר, אזכור אותך תמיד. שלום לך חבר יקר.