דעה | זהות שונה: היריבות בין הפועל לבית"ר היא הרבה מעבר למשחק עצמו

העפלתה של הפועל לליגת העל חידשה את מסורת הדרבי הירושלמי אחרי שנים רבות, אולם דומה כי מעולם לא היו הפערים בין אדום לצהוב כה עמוקים.

יריבות בין המועדונים היתה מאז ומעולם וגם מהרקע הפוליטי של הקבוצות בעברן לא ניתן היה להתעלם, אולם עיקר היריבות היתה ספורטיבית.

רוב רובם של אוהדי בית”ר היו בני עירנו, חלקם הגדול משכונות צפון העיר ומרכזה ואלה אמנם היו מזוהים עמוקות עם תנועת הליכוד ועם “חירות” קודמתה, אולם תהום של ממש פעורה בינם לבין האפלה השוררת בבית”ר כיום. את האחים ריבלין, מרידור וז’רז’בסקי, את סימיקו וג’קי מייקה החליפו בריוני לה פמיליה – כת גזענית אלימה וחשוכה, ודמויות פוליטיות הזויות וקיצוניות, אשר הקשר בינן לבין כדורגל מזכיר את הקשר שבין זיו אריה וכדורגל התקפי, קנו להן מקום ביציעי הקבוצה שהפכה בפי אוהדיה ל”קבוצה הגזענית של המדינה” כך, ללא בושה.

את בני עירנו החליפו זרים אשר רובם המוחלט אינם ירושלמים ואשר הפכו את הגזענות והאלימות ללחם חוקו של המועדון הזה, ועל כך ליבנו עם אוהדיה הוותיקים של בית"ר.

בימי היריבות הגדולה של שנות השמונים ישבו הקהלים האדום והצהוב זה לצד זה בימק”א, ללא גדרות וללא הפרדה ופעם אף חילקו ביניהם את יציע העץ תוך שמטרים בודדים מפרידים בין הקהלים, סיטואציה שאינה עולה על הדעת כיום בין היתר תודות לאזלת ידה של משטרת ירושלים.

מנגד, הקהל האדום מאז ומעולם הדגים גיוון חברתי ופוליטי וביציע נכחו בשילוב מיוחד במינו שמאל וימין, תושבי רחביה ובית הכרם לצד תושבי הקטמונים והקסטל ולכולם היתה משותפת הסלידה מגזענות.

על כן, לדרבי הירושלמי כיום חשיבות מיוחדת. לא רק מאבק על הגמוניה עירונית יש פה, אלא מאבק ערכי, לא פוליטי חלילה, אלא מוסרי וחברתי, מאבק על דמותה הספורטיבית של עירנו.

את הדרבי הקודם הפסידה הפועל בעיקר בשל החלטה אומללה למסור לבית”ר את היציע המזרחי יחד עם רוב רובם של יציעי האצטדיון, מהלך שגוי שהביא לאווירה ביתית לצהובים.

על מנת לנצח, כפי שהוכיחה הקבוצה שהיא מסוגלת בדרבי במסגרת גביע הטוטו, חייבת הפועל להתייצב מוכנה במישור המנטאלי ולשחק כדורגל פתוח והתקפי. הניסיון להסתגר ולעקוץ בהתקפות מעבר אינו מוכיח את עצמו וההסתגרות מובילה במקרה הטוב לתיקו, שהוא כהפסד מתון ובמקרה המתסכל יותר להפסד דל שערים שכמותו כתבוסה.

יש לקוות כי המאמן זיו אריה יתעלה מעבר למקובעות והדוגמטיות המאפיינות אותו ויאפשר לחלוץ המוכשר עידן שמש לפתוח בהרכב, שכן ההתנהלות בסוגיה הופכת יותר ויותר תמוהה.

רק בדרך זו יוכל הקרב על דמותה הספורטיבית של ירושלים להיות מוכרע לחיוב. למרבה הצעיר בהחלט יתכן ששתי הקבוצות יפגשו שוב בליגה הלאומית בעונה הבאה, כאשר לראשונ ה מאז אמצע שנות החמישים עלולה הליגה הראשונה שלא לכלול קבוצה ירושלמית.