דעה | רב הנסתר על הגלוי: אף אחד לא מבין מה המשמעות של השינויים בהנהלת הפועל

העונה הנוכחית לא מפסיקה להפתיע את אוהדי הפועל ירושלים בכדורסל. שעות בודדות לפני כניסת השבת בשבוע שעבר, פורסם בכלי התקשורת על שינוי היררכי במבנה הניהולי של הקבוצה. מייקל דיוויס, איש עסקים יהודי-אמריקאי, הוצג כבעל השליטה החדש במועדון. הידיעה המפתיעה לוותה בסימני שאלות רבים. האם מדובר בבעלים שכאן כדי להישאר או אחד שינהל את הקבוצה עד להגעת רוכש פוטנציאלי? מה המשמעות המיידית בהיותו בעל השליטה במועדון? לאן מועדות פניה של הקבוצה הירושלמית בעתיד הנראה לעין? מה הקשר של אורי אלון לעניין? ויותר מזה – האם אייל חומסקי וגיא הראל ידעו על המהלך הקרב ובכלל לאן מועדות דרכם? מה כוונותיו של דייויס? הגיע הזמן שההנהלה תתראיין בנושא או תוציא הודעה מסודרת לתקשורת כדי שהאוהדים וציבור הכדורסל האדום יבינו מה באמת מתרחש במועדון. רוצים תשובות.

הפועל ירושלים משחקת כדורסל לא טוב. הניצחון הדחוק על אוסטרוב האלמונית, כשגם הוא קרה לאחר דפיקות לב, הגיע אך ורק בזכות האווירה הביתית שסיפקה הארנה. החוסר בשחקן פנים בקבוצה האדומה פשוט משווע. אלמנטים רבים במשחק הכדורסל לא יכולים להגיע לידי ביטוי כאשר אין שחקן מטרה בצבע שמכווץ את ההגנה היריבה, משחרר את הקלעים וקולע מתחת לסל. הדבר אף בלט בהפסד להרצליה ובניצחון על הפועל חיפה, בהם השחקנים העבירו את הכדור רוחבית סביב קשת השלוש ומבלי להכניס את הכדור לעומק באחוז גבוה במיוחד מההתקפות. במסגרת הליגה הישראלית הקו האחורי הנהדר של הפועל עוד יכול לחפות במעט על האנמיות המהדהדת בקו הקדמי, אולם במסגרת ליגת האלופות, וויתור על משחק הפנים שקול לוויתור על ניצחון. דבר אחד בטוח – הפגרה הגיעה בדיוק בזמן למקבלי ההחלטות, בניסיון למצוא את אותו סנטר מיוחל לפני שהעונה האירופית נגמרת (הרבה יותר) מוקדם מהצפוי.
דבר אחד שאני יכול להמליץ למערך הסקאוטינג האדום הוא ללמוד ממקביליהם בגן נר ובאילת. עם תקציבים מזעריים מצליחות שתי הקבוצות הללו להנחית שמות אלמוניים בעמדות הפנים (סאשה קיליה-ג’ונס וג’סטין פאטון), מלאי כישרון ופוטנציאל שמגיעים בדיוק לעונה אחת, לפני שנחטפים על ידי אריות היבשת. אולי הפתרון לאיוש עמדה מספר חמש מצוי בכלל בליגות מוכרות פחות, שכוחות אל, ונמצא רגע לפני הפריצה הגדולה. הפועל תמיד הצטיינה בבחירת הגארדים שלה – מוויל סולומון האדיר ועד ג’ייקובן בראון בלתי העציר טרום הקורונה. נדמה כי עמדת הסנטר נותרה מאז ומעולם עקב אכילס של הסגל, כשבמעט מאוד עונות השחקן הגדול היווה שחקן מטרה דומיננטי בהתקפה (למעט ימיהם של תומאס ובריימו), בזמן כשבאילת ובגליל נרשמות הצלחות עונה אחר עונה באיוש עמדה חשובה זו. בעידן פוסט אורי אלון (ומבלי ידע מוצק וברור לכוונותיו של מר דיוויס בנושא תקציב הקבוצה) הפועל צריכה להתגמש מחשבתית ולהתחיל להמר יותר על שחקנים פחות מוכרים ואף להפסיק את התלות המוגזמת בשוק האמריקאי – ולדעת לנצל את משאביה הקיימים (התקציב השני בגובהו בליגה, ארנה נהדרת וארגון מסודר) בבניית קבוצה שלמה וחזקה.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון