דעה | איחוד משפחות: רק הפסקת השנאה בקרב הקהל תוביל את בית”ר קדימה

המאורעות בבלומפילד גרמו לכך שאף אחד לא דיבר על היכולת הרעה של בית”ר בהפסד המביש נגד הפועל תל אביב. ארווין קומאן זכה מן ההפקר, כי הפוקוס היה לחלוטין על מה שאירע ביציעים, מה שנתן לו קצת שקט להתכונן למשחק מול הפועל חיפה, שאותו הוא צלח בשלום בדרך לשלוש נקודות מאוד חשובות למועדון.

אבל המשחק נגד הפועל חיפה עמד בכלל בסימן הקהל: אני רוצה לשבח את האוהדים על תצוגת עידוד תומכת מהרגע הראשון ועד לשריקת הסיום. השירים והאווירה החזירו אותי לשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, והזכירו שהגיע הזמן להחזיר עטרה ליושנה  – לחזור להיות שבט אחים גם יחד ולא לחוד.
לצערי, אפשר לראות מה קורה בחברה הישראלית עם השיסוי והשנאה אחד כלפי השני, אני קורה הרבה תגובות ברשת בקבוצות השונות של אוהדי בית”ר וחושכות עיני מלראות את השיח בין האוהדים. כמות השנאה לא מובנת לי, בסופו של דבר יש לכולם את אותה מטרה ואהבה – בית”ר.
לא מעט פעמים אני פוגש  ציטוטים כמו “כוחנו באחדותנו”, “לעולם לא תיפלי כי אנחנו ביחד” או “בית”ר מעל הכל”, אך בפועל דיבורים לחוד ומעשים לחוד.
יש הרבה קלישאות על בית”ר, אבל על דבר אחד אין עוררין – כשהקהל של בית”ר מאוחד ולא מפולג – אף אחד לא יכול על האוהדים ולא על הקבוצה, לראיה הניצחון בדרבי והניצחון האחרון על הפועל חיפה בתמיכה מלאה של הקהל. האיחוד המרגש ביציעים מזכיר לי תצוגת הקהל מול קופנהגן בשנת 2007 וכשאני צופה בו ביוטיוב אני מקבל עור ברווז. אני קורא מכאן לכל מי שקורא לעצמו אוהד בית”ר להשאיר את השנאה, הריבים, האווירה השלילית בחוץ ולהמשיך במומנטום החיובי כמו במשחק מול הפועל חיפה. לא משנה לאיזה ארגון אתם מרגישים שייכים, בסופו של דבר אתם אוהדי בית”ר, וזה הכי חשוב. קדימה, להוריד אגו למען הצלחת בית”ר. אחרי הכל בעלי בית באים והולכים, אבל הקהל הוא זה שנשאר.
מקצועית, הניצחון על הפועל חיפה שיחרר המון לחץ ונתן אוויר לנשימה והוריד במעט את מפלס הלחץ בבית וגן. אומנם היכולת היתה טובה לפרקים, אבל מה שבלט לעין זו המחויבות האדירה שהיתה בקרב שחקני בית”ר, אותה כנראה אפשר לייחס לאווירה השונה ביציעים.
מספיק היה לי לראות את ההחמצות של בואצ’י, ג’אסי וזריהן ב-20 הדקות האחרונות כדי להבין איך שלושתם עומדים על מצבת שערים דלה של שער כל אחד בעונה שעברה. נקודה נוספת, במחצית הראשונה היו משחקי מעבר בדקות ה-20 עד 40, משהו שבדרך כלל רואים לקראת סוף המשחק אי שם סביב הדקה ה-80 – הדבר מעיד על אי סדר שלם במערכים, בעמידה על המגרש ובניהול משחק. קומאן טוען שבאימונים עובדים על משהו מסוים שקורה ההיפך בזמן משחק, אם זה כך, ייתכן ויש בעיה מנטאלית בקבוצה שהוא צריך לעבוד עליה. לסיום, מילה טובה לקאמסו מארה שזכה לעידוד וגם לתמיר עדי הנהדר, שכבש שער ניצחון מעמדת הבלם הזרה לו.