כשעתיים וחצי לפתיחת הדרבי הירושלמי הראשון בליגת העל מזה למעלה משני עשורים, קניון מלחה הסמוך לטדי כבר נצבע צהוב מפה לפה. בהיעדר מושאי הערצה עכשוויים בגזרה המקומית, איתרנו כמה מהם עם המספר 10 על הגב ומעליו הכיתוב Messi – נו טוב, תמיד אפשר לחלום. הרציונליים יותר עדיין מרגישים בנוח להסתובב עם חולצות מספר 11 דהויות משהו עם השם אוחנה. ולא, הם לא מתכוונים למיכאל.
בצד השני, השילוב של הבוסריות עם העובדה שבקהל האדום עדיין לומדים את שמות אליליהם החדשים (שברובם זקוקים לזמן הסתגלות סביר למעמדים מסוג זה), הוביל לכך שהנקודות האדומות הספורות בגל הצהוב שבקומת המזון המהיר, התגלו ככאלו שנשאו את שמותיהם של האלמונים פול פוגבה ורוברט לבנדובסקי.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
מחוץ ליציע המערבי החלה אווירת החג על רקע התאורה האדומה בנוסח "יאללה הפועל", ובתוכו לא קשה היה להבין שמרבית האדומים פסחו על הקניון כדי לתפוס מקום מבעוד מועד בהצגה הכי טובה בעיר. גם החולצה המקורית עם רשימת המשימות שעברו האדומים – פרעה, סאסי, הליגה הלאומית והדרבי, לצד האתגר העתידי – הדחה ממוקדמות הצ'מפיונס – עשתה את שלה.
הכרוז, שטבע גם הוא בשרשרת הריגושים הכללית, בירך בקול רועד את הנוכחים על הגעתם לבית של הפועל ירושלים – הפועל של האוהדים. בלהט הרגע, פברק קלות חלק מהשמות שהקריא מדף ההרכבים, אבל האמוציות שבקעו מגרונו ניגנו כינור ראשון.
אצטדיון טדי רגע לפני הדרבי הירושלמי (צילום: אור בוקר)
למרות שלמעלה מ-5,000 אדומים הם בהחלט יבול מכובד עבור מועדון שניתק מגע עם הליגה הבכירה בישראל משנת 2000, הם נבלעו מול כמות משולשת של צהובים. אוהד שרוף במיוחד נשבע בכניסה למזרחי שמי שהציל לקבוצתו את הדרבי עוד בטרם נפתח הוא האויב המושבע של ארגון לה פמיליה, הידוע גם כמשה חוגג. "איך שהודיע על עזיבה, נמכרו לפחות 12 אלף כרטיסים", הכריז.
לא ברור למה במעמד כזה ויתרו במינהלת על שירת ההמנון הלאומי והשאירו את הסימפוניה לקהל האורח, אבל עד מהרה התברר שהיתה זו רק תחילת הקונצרט. ניב זריהן, שהובא לבית"ר יותר כדי שלא יבקיע נגדה מאשר על מנת שיכבוש עבורה, יכול היה לעשות זאת פעמיים בתחום רבע השעה הראשונה, אבל תחילה הצליח לפספס את המסגרת ממצב בו היה קל הרבה יותר למצוא אותה, ובהמשך התבלבל ברגליים וצלל לרשת ללא הכדור.
(צילום: אור בוקר)
בדקה ה-20 כבו עיניהם של האדומים ביציע, כשמקסים גרצ'קין הכניס כדור שטוח משמאל והגנת הפועל אפשרה לאקס תמיר עדי, בעל אוריינטציה דפנסיבית, להתחפש לחלוץ מטרה ולהשחיל בנגיעה לפינה, 0:1 בית"ר וצהלה מסורתית מוכרת ביציע עם הלהיט "הפרח בגני".
כעשר דקות לאחר מכן, הבין אחד הזאטוטים ביציע הצהוב שחברי ההתקפה האדומה יהיו על תקן סטטיסטים עד סוף הערב, והחליט לעשות מעשה. הוא פרץ למגרש ויצא לסלאלום מרשים מחוף לחוף שהחל ביציע הצפוני ועבר דרך חמישה שחקנים ושני מאבטחים מגושמים משהו עד השער הדרומי. כשאחד מהם הניח סוף סוף את ידו על הילד, גילה כי איחר את המועד. האוהד הצעיר הגיע למחוז חפצו והעניק חיבוק אמיץ לאיתמר ניצן, שזכה לתשואות רמות בשני צבעים.
אוהדי בית"ר ירושלים (צילום: ניר קידר)
להפועל לא היה מזיק לאמץ קצת מהחדות והנחישות של הילד, בייחוד לאחר שבדיעבד התברר כי היתה זו הפעולה האקטיבית היחידה של ניצן בדרבי כולו. בניגוד אליו, מי שעבד קשה הרבה יותר היה עוזר המאמן גל כהן, שחי את המשחק ושרף קילומטראז' בשטח הסטרילי לא פחות משחקני ההגנה שלו, ובוודאי יותר מארווין קומאן, שנראה כבוי לחלוטין. זר לו נקלע למגרש יכול היה להישבע שכהן ירושלמי מבטן ומלידה, ובכל מקרה מגיעה מילה טובה למי שהתרוצץ אחוז תזזית והצליח להזכיר את ימיו היפים כבלם אפילו מבלי לשחק.
התקוות האדומות לצאת עם משהו מהדרבי נגוזו עשר דקות במחצית השנייה. רועי הרמן העביר רוחב לא מדויק היישר למאור ג'רסי, שסבר בטעות כי הוא אחד האוהדים ובמקום להרחיק צפה בעניין. אדווין ג'סי אמר תודה רבה, הוסיף דריבל על השחקן-אוהד וסידר לרכש הטרי ריצ'מונד בואצ'י שער בכורה בישראל, כשגם אדבאיו אדליי שנכנס עם הכדור לרשת לא נקי. השאגות בנוסח "לעולם לא תצעדי לבד" נשמעו היטב גם מעבר לחומות האצטדיון.
אוהדי הפועל ירושלים (צילום: ניר קידר)
ובהפועל, כמו בהפועל, בדיוק כשנראה היה שיותר גרוע לא יכול להיות ואפילו ילד חביב חמוש בחולצה אדומה עם הכיתוב החינני "הפועל של הילדים" העז להביע אופטימיות לגבי המשך הדרך, הגיעה טעות ילדותית של אדליי, שצירף את עידן שמש למופע הבלהות כדי לסדר שער דרדל'ה לדוד חוג'ה. ספק גדול אם כל יושבי האצטדיון הכירו עד לאותו הרגע את הכובש.
הקונצרט מבית לה פמיליה הגיע לשיאו עם מחרוזת ששילבה את "שבחי ירושלים" עם "איך זה לקבל 3", והזכירה להפועל ימים קשים מאוד ממעמקי הניינטיז. קשה לא פחות היה לראות עשרות אוהדים שחיכו למשחק הזה 21 שנה, רק כדי לנטוש אותו בעצב עשר דקות לסיום. באופן אירוני, הפיוט "אדון הסליחות" נבחר להדרן של אוהדי בית"ר, אבל הבהיר שחזרתו של הדרבי תיזכר בעיקר כיום הכיפורים של הפועל.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
טעויות של הפועל מזווית ביתרית
1. מאמן שלא למד ממשחק קודם ועולה עם שני בלמים לא מתואמים אחרי שבנצחון בטוטו זה היה ציר הנצחון (שוה שני שערים ממרכז ההגנה) .
2. היה ילד סלמאן מבוהל רך מדי וצעיר מול 15,000 אלף . תעלה אותו במחצית בדקה ה 70. אשכרה ראיתי אותו מבוהל.
3. במשחק קודם מולנו היה אפריקאי גבוה בשם נומביל שעלה בסוף כמחליף. משחק ראשון הוא הוציא קרוב ל10 כדורים. פיזי מאוד. הייתי רוכש אותו לביתר. שנה הבאה הוא במכבי חיפה או תל אביב. היית עולה איתו לא היה לך חור במרכז.
4. חסמנו את אגאדה מעולה אז כדורי העומק שלכם היו בזבוז . מצב כזה תעלה את עידן שמש מוקדם יותר.
5. אם זו האיכות שלכם אז הדרבי וביתר דאגה אחרונה שלכם נוף הגליל , קריית שמונה ונתניה אולי התחרות.
6. גל מאיו שחקן מנוסה ופיזי משחקים כאלה זקוקים לו.
7. הדרבי וקבוצה נוספת בעיר הוא אינטרס של ביתר ושל העיר . תתעשתו ופחות ניסויים . זה לא ספרד וטקטיקות מורכבות כולה ישראל. תזרקו למגרש בכל משחק את המיטב שלכם . ותמיד תמיד תמיד שלושה בלמים עם שוער נמוך .
8. ראיתי את חדרה בטרנר מוציאה 2:2 . חדרה הקבוצה הכי מהירה בליגה עם גוזלן וזרים טכניים . מולם מרכז מעובה ושלושה בלמים.
בהצלחה משכן שדואג.