אין להכחיש: זו היתה שנה קשה למי שהשם "קטמון" יקר ללבו והתנגד למחיקתו משם ומסמל קבוצת הכדורגל. השם הזה ייצג עבורי, ועבור כה רבים, את כל מה שטוב ויפה בכדורגל: קבוצת אוהדים תחרותית, תמיכה בשיוויון (כולל קבוצות נשים), מאבק בגזענות ופעילות חברתית ענפה שמחברת בין קהילות. השם "קטמון" היה יקר כסמל הן לאוהדי הפועל ותיקים שישבו ביציעי האצטדיון המיתולוגי בקטמון, הן לאוהדים צעירים שגדלו רק עם הסמל "קטמון" על הצעיף, והן לאוהדים כמוני, אוהדים שהקבוצה צברה לאורך השנים ולא היו מאוהדי הפועל ירושלים טרם הופעת קטמון.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
בתהליך השנה גילינו כי לרוב חברינו ליציע אמנם יש יחס חם מאוד לשם "קטמון" אך הם מעדיפים להנציח את השם בשלל מקומות ולוותר על "קטמון" בשם ובסמל בתמורה למה שנתפס בעיניהם כניצחון הגדול: רכישת השם "הפועל ירושלים" וחיבור המחנות היריבים של האוהדים.
רבים, ואני בכללם, חווינו את התהליך הזה כמחיקת הזהות שלנו כאוהדים. תהליך בו הרגשנו שמעדיפים לקרוץ לאוהדים שנשארו ב"הפועל המקורית" על-חשבון החברים ביציע שהלכו עם הקבוצה במשך שנים ארוכות, תהליך בו מעדיפים שם וסמל שמוחקים את הזהות שפיתחנו לעצמנו על-פני שם וסמל שמכילים הן את הזהות המקורית והן את החדשה: "הפועל קטמון ירושלים". לאחר תהליך של מספר חודשים בו נערך שיח פנימי רציני, שגלש לעיתים למחוזות לא-נעימים והתעצם בקבוצות הווטסאפ של האוהדים, עמדנו מול העובדה המוגמרת: השם "קטמון" נמחק משם הקבוצה.
חלק מאתנו התקשה לקבל את רוע הגזירה והחליט שלא לחזור ליציע האדום. גם אני, לראשונה מזה שנים, לא חידשתי עם סיום העונה הקודמת את החברות בעמותה לקראת העונה הבאה. זה היה יותר מדי גם עבורי וגם עבור הבן שלי, יאיר, שגדל רק עם סמל קטמון על החזה, וביחד עמדנו לאורך השנים לצד תופי הבריגדה.
אך, ככל שהתקרבה העונה, התחלתי לראות כיצד המהות של "קטמון" תישמר בקבוצה החדשה וכיצד אוכל לשמור על הזהות שלי תחת הסמל של "הפועל ירושלים", שאת מורשתה שמרנו לאורך כל השנים במגרש (כולל שירת רבים משירי היציע ובכלל זה שירת המנון הפועל בסוף כל משחק). כשעתיים לפני פתיחת המשחק הראשון של העונה, בחשש אך בתקווה גדולה, חידשתי את החברות בעמותה. ראיתי את הניסיונות הכנים להכיל את הקולות השונים ביציע והרגשתי שאוכל למצוא את מקומי. ההוכחה מבחינתי הגיעה באחד המשחקים באמצע עונת הקורונה הקשה, כשהזדמן לי להיות לצד אוהדי "הפועל המקורית" במשחק בו ניצחנו 0:3 ובכל גול קפצנו בשמחה ביחד. אז ידעתי שגם אם יהיה קשה, יהיה טוב.
מזה כחודש אנחנו מגיעים ליציע המזרחי בטדי: אוהדי קבוצת האוהדים שתמכו באיחוד ומשכו לכיוונו, ביחד עם אוהדי "המקורית" שמגיעים עם צעיפי העבר, ובצוותא עם אוהדי "קטמון" שמגיעים עם החולצות הישנות. כולם ביחד דוחפים קדימה את הקבוצה האדומה על המגרש. וזה מה שהכי חשוב, כשמסירים את המסכות הישנות, רואים את הפנים של כולם ביציע: כולם אוהדי הפועל וכולם תומכים בערכים אותם קידמה קטמון.
עדיין יש מחבריי הישנים מימי קטמון שחסרים לי ביציע, אני מקווה לראות אותם שבים למגרש כדי לשמוע שהפסקול של היציע נשמע אותו דבר, החברים כולם שם לצד המצטרפים החדשים, ושבסופו של דבר יש קבוצה ירושלמית אדומה אחת על הדשא והיא כולה שלנו – הפועל של האוהדים. יאללה הפועל.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
ירושלמי
איזה שמאלני
סמי
הבעיה שמרבית החברה החדשים, אלו שבאו ותפסו טרמפ לליגת העל לא מסוגלים להיות הגונים ולהודת באמת כפי שהיא.
קטמון היא זו שהצילה את הפועל ושמה אותה חזרה במקומה הטבעי. הקבוצה שבעזרת השם תעלה לליגת העל היא הפועל קטמון ירושלים, אותם שחקנים, אותו מאמן, אותו צוות מקצועי, אותו מנהל מקצועי מושמץ, אותו מנכל מנואץ "הבוגדים" עם "המתנס" הם ולא אחרים, הגשימו לכם את החלוםצוהביאו את הפועל לליגת העל. ואם יש בכם טיפה כבוד והגינות אתם צריכים להגיד את זה בפה מלא.בלי לגמגם ובלי אבל. תהיו גברים ותודו באמת.
רון
הפועל קטמון לעולם לא הייתה עולה ליגה
רק הפועל ירושלים
תשובה לסמי
כמה התנשאות והתרברבות, נגיד אוהדים יגידו תודה מה זה יתן לך לך? תגובה של ילד בכיתה א…
אתה יודע שמן הסתם קטמון לא הייתה מגיעה לליגת העל.
גם מבחינת פוטנציאל, לקטמון לבדה אין את הפוטנציאל של השם הפועל ירושלים זה לא יעזור…
ברוך
נקווה לראות בקרוב את הקטמונים שמחרימים ואת אוהדי המקורית שטרם חזרו.
סמי
כדי להגיע לפיוס אמיתי, צריך להכיר באמת. ככה היה בדרום אפריקה וברואנדה ובעוד מקומות. וועדות אמת ופיוס. לא צריך תודה. צריךצלהכיר במה שנעשהצומימעשה את זה.