קוראים לי מעוז צור, אני ירושלמי, אוהד בית"ר, לא גזען, ולא – זה לא נס חנוכה.
האם אוהדי בית"ר ירושלים אכן אלימים וגזעניים, ואם לא – כיצד האקסיומה השקרית הזו התקבעה לכולנו בראש?
כדי להבין איך נולד הדימוי של אוהד בית"ר הטיפוסי, ואיך הפך המועדון עם סמל המנורה למגנט עבור מי שמבקשים לפרוק אגרסיות, תסכול ורוע, צריך לחזור אחורה עד לשנות ה-70' – שם נבנה המיתוס.
זה החל כשהקבוצה העולה מהבירה, בית"ר ירושלים, מעוז הליכודניקים טעוני הטיפוח, העזה להרים את ראשה (עם מלמיליאן בתפקיד נפוליאון, ואוחנה הגאון) מול ההגמוניה התל אביבית- מכבי והפועל תל אביב. האחרונות שלטו במגרש, בהסתדרות, בטבלת התארים, וגם בתקשורת הישראלית הממסדית. העיתונאי הממוצע היה בעל מאפיין זהה: גבר אשכנזי, שמאלני – ולרוב אוהד הפועל ת"א.
ברקע המתיחות הפוליטית ששררה באותן שנים, טיפלה העיתונות במסירות בכל אירוע הקשור לאוהדי בית״ר באמצעות אלמנטים של מסגור, הבלטה והדגשה. התוצאה לא איחרה לבוא, כמו כל נבואה שמגשימה את עצמה.
זה המשיך בשנות ה-90' ואילך. אוהדים, כמו אוהדים, פרקו עול והתפרעו בכל המגרשים, אבל הפוקוס תמיד היה על אלה של בית"ר. קהל האוהדים שלה מגוון יותר ממה שהתקשורת נהגה לצייר ואינו מאופיין רק באספסוף המוני, אלים ומזרחי. אבל במשך השנים דאגו אמצעי המדיה להנציח בדיוק את הסטריאוטיפ הזה, ולטפטף לכם אותו מתחת לעור, כאשר הציגה שוב ושוב את אותם הטיפוסים על המסך שלכם.
וזה התקבע בתודעה. כמה פעמים ראיתם את האוהד המפורסם ההוא, עזבו שמות, מקבל זום-אין כשהוא חוגג מיד אחרי שער של בית"ר? ולעומת זאת, כמה פעמים ראיתם על המסך, ביציע, את פרופסור אבי ריבקינד, מנהל יחידת הטראומה בבית החולים הדסה ואוהד בית"ר ירושלים?
ככה מבנים מציאות.
הצלם יודע במי להתמקד, ואיזה פרצופים להראות בשביל לספר את הסיפור הנכון. הוא בכלל לא צריך לשאול את הבמאי, הוא מורגל לזה.
"אין עשן בלי אש", תגידו, ואכן היו לאורך השנים מקרים של אלימות קשה, התפרעויות, ומכות – אבל אלה לא כל אוהדי בית"ר ירושלים, אלא רק מיעוט קטן מהם.
עם השנים, בעקבות הדימוי שנוצר, הפכה בית"ר לקרקע פורייה עבור אותם נערים ואנשים מהשוליים, שמצאו במשחקיה ביטוי לגזענות, אלימות ושנאה. הקהל השתולל והתקשורת מצדה דחפה לכותרות הראשיות, זה תמיד פתח מהדורות חדשות ואפילו ישיבות בכנסת. גם עולם התרבות נתן את תרומתו – כמו המערכון המפורסם של הגשש למשל, שרק הנציח את הסטיגמה.
וכך נוצר הדימוי של הירושלמים הנלעגים, הדחויים, המזרחים, הליכודניקים, האלימים. או בקיצור – אוהדי בית"ר. אבל נסו רגע לחשוב: האם שמתם לב שבמכבי תל אביב לא שיחק שחקן ערבי מאז שנת 2015? לא מדברים על זה. אבל אולי זה לא מקרה, אלא תוצאה של זרם ימני קיצוני שהתפשט ביציעי הקבוצה, שבין היתר מירר את חיי הכדורגלן הערבי האחרון ששיחק שם – מהארן ראדי.
כולם יודעים שאוהדי בית"ר "שרפו את המועדון", אבל כמה מכם שמעו על אדהאם שביטה, אוהד הפועל תל אביב, שנפצע אנוש מחזיז שזרק על ראשו אוהד הפועל אחר? זה קרה בדרבי התל אביבי ב-2004 (לשביטה שלום). ומה עשה הקהל של הפועל תל אביב בשנים האחרונות ?שירי שואה לשמעון מזרחי, חילול קבר הוריו של רון חולדאי, שריפת יציע במשחק חוץ באירופה, זריקת רימון הלם למגרש בדרבי, תקיפת ערן זהבי במהלך משחק, והנה רק השבוע הוסיפו לרזומה זריקת אבנים על ביתו של איציק ניסנוב, אחד מבעלי הקבוצה.
אני רק מבהיר – זו לא תחרות למי יש קהל יותר גרוע, או טוב, אל תיכנסו לזה – זה לא חשוב ולא משנה, מבחינתי כולם אנשים. תתמקדו בשינוי המיוחל שהתרחש לאחרונה, כשאוהדי בית"ר הגיעו בהמוניהם לבית וגן למפגן אהבה ותמיכה למשה חוגג והרוח הבית"רית החדשה, בעקבות העסקה עם איש העסקים מהאמירויות.
גם אנשי לה פמיליה היו שם, אבל במקום כותרות כמו אלה שראינו בעבר, יכולתי לחוש בשינוי בדעת הקהל, במסגור חדש, ובמציאות חדשה שהולכת ונבנית, שבאה לידי ביטוי בסיקור הלך הרוח האמיתי (הייתי שם כדי לראות בעיניים בעצמי) שכלל התמקדות במחנה האוהדים המכונה 'הרוב השפוי' שהגיע בהמוניו למתחם והרים את משה חוגג הבעלים על כתפיו.
אז כן, כללי המשחק השתנו, הטכנולוגיה בכל מקום, והרשתות החברתיות הביאו קול אחר. התלות של צרכני הספורט באמצעי התקשורת הממסדיים (עיתונות, טלוויזיה ורדיו) הוסרה. כיום מרבית האוהדים צורכים את התוכן שלהם ישירות מדפי הפייסבוק/אינסטגרם המובילים. גם אני במשחק הזה, ואת מרבית המסרים אני מעביר בדף שלי.
אסיים עם ערכי תנועת בית"ר: גאווה, דרך ארץ, כבוד ונאמנות, ערכים שקבע מייסד תנועת בית"ר זאב ז'בוטינסקי בשנת 1926. ואל תשאלו 'מה קשור?' – גם הם אוהדי בית"ר.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת12"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
דימוי הוא במעשים נכונים
לשינוי תדמית נדרש קצת יותר מרוח גבית של עסקת האמירויות המתקשרת לכסף ( והלוואי שלא מה לשמה יבוא לשמה) , ערכים ומוסר אינם קשורים לכסף ולזכייה באליפות . אם הבעלים באמת איכפת לו מערכים עליו גם לייצגם מול קהל האוהדים . כמו גם העסקת כדורגלנים ערבים ואי העסקה של כדורגלן כדוגמת אצילי ומיכה שאינם דמות לערכים . אז כנראה נדרשת עוד עבודה רבה לשינוי הדימוי של הקבוצה וכדאי לשחר לזכור זאת בבואו לקבל החלטות להעסקתו של אצילי . האם מחיר האליפות שווה את הדימוי שידבר בו?
שחור צהוב
כתבת נפלא ונכון. ייצרו לאוהדי בית"ר תדמית אלימה וגזענית שהלכה עם השנים וגם הגשימה את עצמה.
אני מוצא את עצמי מדבר אם אוהדי קבוצות אחרות ומסביר להם בדיוק את מה שכתבת.שהרוב הבית"רי לא אלים ולא גזען אלה בוחרים כי נוח לתקשורת המגוייסת ליפול על אוהדי בית"ר ולהרוס לנו את הקבוצה לזרוע ולייצר לנו מחנאות בשביל שלא נצליח. אבל הדבר הנכון לעשות הוא כוחנו באחדותינו. הלוואי ולה פאמליה יבינו שדברים השתנו ושלא צריך לפחד אלה לתת לכל המלעיזים עלינו לאכול את הכובע וגם את הלב. יאלללה בית"רררר