הבשורה על מותו של יוסי אמינוף ז"ל שנפטר ביום שני האחרון בגיל 80, מטובי הכדורגלנים שהיו בבית"ר, היא עצובה מאוד עבורי. לצערי, יוסי לא היה במיטבו בשנים האחרונות ואף דווח בעבר כי נעלם ולאחר זמן מה נמצא והיה חשש לגורלו. לפחות הוא נגאל מייסוריו הרבים.
יוסי גדל בשכונת הבוכרים לצד אחיו שהיו כדורגלנים – האח הגדול אהרון אמינוף פנה לבסוף לעולם המשפט והיה לשופט בית המשפט המחוזי בנצרת. שמו של האח הנוסף, משה . יוסי היה המוצלח בתחום הכדורגל מבין השלישייה ומגיל צעיר אהב את המשחק ועשה בסופו של דבר קריירה מפוארת בעיקר בבית"ר. במשך 13 שנים היה לשחקן מוביל בבית"ר, כאשר עלה לקבוצה הבוגרת בשנת 1957 ושיחק בה עד 1973, כשבנת 67' חצה את הכביש ועבר לשחק במשך שלוש שנים ביריבה העירונית האדומה.
יוסי אמינוף ז"ל (צילום באדיבות משפחת אמינוף)
אני זכור אותו כבעל משחק ראש מצוין ובעיטה נהדרת, וכמי שהוביל את בית"ר ששיחקה באותם ימים בעיקר בליגה השנייה. הוא כיכב במגרש בימק"א. המעבר שלו להפועל ירושלים היה מאוד חריג באותה תקופה, כשבין הקבוצות הייתה יריבות חזקה מאוד, לא רק על המגרש, אלא מבחינת השתייכות פוליטית ורבים מאוהדי ואנשי בית"ר לא ראו בעין יפה את העובדה שהוא לובש את המדים האדומים.
בהפועל הוא השתלב מאוד יפה מבחינה מקצועית והפך לשחקן הרכב קבוע ומשמעותי בשנים היפות של הפועל. למרות זאת, אמינוף רצה לחזור לבית"ר ועשה זאת בשנת 70' לקראת סוף הקריירה, וסיים בקבוצה בה התחיל. לא הכל הלך חלק ליוסי כי בעונתו האחרונה אני זוכר שהסתכסך עם עמנואל שפר ז"ל, המאמן דאז של בית"ר ועזב את הקבוצה, אך חברי ההנהלה הצליחו לשכנע אותו לחזור ולפשר בין הצדדים כדי לסיים יפה את הקריירה.
לאחר פרישתו, הוא שאף לאמן, אבל שם לא נחל הצלחה מרובה ואימן בעיקר במחלקת הנוער של בית"ר.
לימים, עוד בטרם החל לאמן, כשאני כבר מנהל את קבוצת הנוער של הפועל ירושלים, ביקש יוסי להיפגש איתי בבית הקפה "אלסקה" המיתולוגי שהיה מעוזם של ראשי בית"ר. הוא דיבר איתי על הרצון שלו לאמן קבוצות ילדים בעיר ולהתחיל בקריירת אימון ומשם להתפתח. ייעצתי לו להתחיל לאמן בקבוצת נעוריו, מתוך מחשבה שמשם יהיה לו קל יותר, אבל כמו רבים וטובים שהיו כדורגלנים טובים, הוא לא התפתח רבות בתחום האימון.
יוסי אמינוף ז"ל ודייגו ארמנדו מראדונה (באדיבות משפחת אמינוף)
בסופו של דבר, לאחר מספר שנים הוא פרש מהתחום והתמקד בעיקר בעבדותו במשרד הבריאות, שם היה פקיר בכיר שעזר להמון ירושלמים שהיו במצוקה.
יוסי ייזכר כמובן כסמל בית"רי, אבל אני לא אשכח שהוא היה הירושלמי הראשון שחצה את הקווים לקבוצה האדומה ה"מפאיניקית" ולתקופת מה היה שנוא נפשם של הבית"רים ופרץ את הסכר.
אני תמיר אזכור את יוסי בתר אדם נעים, טוב לב וחביב, שחיוך תמיד היה פניו, ואת גישתו החיובית לחיים.
יהיה זכרו ברוך.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת15"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
מנשה
יהי זכרו ברוך,שחקן גדול ואדם נפלא!!!