דעה | הבטחנו שאם זה יגמר נגמור את זה יפה? אצל חוגג זה לא ממש עובד כך

עשה בחמישה שחקנים ששוחררו השבוע מסגל בית"ר ירושלים: דן איינבינדר, אור זהבי, דיוגו ורדסקה, שלומי אזולאי וחנן ממן.

סיפור הילדים שלפניכם נמרח כמו מסטיק לאורך כל הקיץ, אבל הסתיים בצורה הכי צפויה וישראלית שיש, ותוך שמירה על האינטרס של הקבוצה מחד ופגיעה בשחקנים המשוחררים מאידך. כי הרי אי אפשר לעשות את זה אחרת.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת11"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

אין ספק, מדובר בחמישה שחקנים שלא עמדו בצפיות ואכזבו, את עצמם, את הקהל, את בית"ר. מי יותר ומי פחות. ועדיין, אפשר וצריך היה לומר להם שלום בצורה מכובדת ורצינית יותר, ולא לשחררם בתחילת חודש אוקטובר כאשר כל הסגלים של שאר קבוצות הליגה שלמים. צעד כזה, ייחוד לאחר שהם קיצצו 30 אחוז מגובה החוזה, היה מתקבל בשלוות נפש אם הייתה לשחקנים אלטרנטיבה, אבל בהיעדרה, הוא נע בין הציר המכוער של התנהלות אכזרית למנותקת.

מקצועית, לבית"ר יש סגל מספיק עמוק כדי להסתדר בלעדיהם. אני לא חושב שהוא איכותי, אבל זה כבר נושא לטור אחר. בסך הכל הכיוון חיובי, הסגל צעיר, המאמנים משדרים באותו גל של הקהל ובעל הבית וזה כבר עושה אותי אופטימי.

ובואו נדבר רגע על החמישייה. היה את זה שציפו ממנו בקדנציה השלישית שלו בבירה, להוביל ולהנהיג, להביא מספרים, להפגין נוכחות – איינבינדר, אבל הוא לא היה שם. ורדסקה וזהבי – אלו שהיו אמורים להיות בלמי העתיד של בית"ר, אבל היי, חלומות לחוד ומציאות לחוד. ואי אפשר בלי השניים בשפיץ – ממן ואזולאי, הראשון שהגיע לכאן שָׂבֵעַ והשני שמהרגע הראשון לא פוגע.

וזה גם סיפור על חמישה שחקנים שכל אחד נשא עמו הבטחה גדולה, חלם להוביל את בית"ר להצלחות על הדשא, משלם את המחיר על הכשלון המקצועי על המגרש, הכשלון של בית"ר כולה.

מי שינסו להכניס קצת אור ורעננות העונה בבית וגן, הם מתאוסיניו הברזילאי (מלא פוטנציאל), ואוקמפוס הפראגוואי המוכשר, אבל עם כל הכבוד ליוטיוב, עוד חזון למועד.

מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)

בזירת המסחר, למרות שנכווה מרכישות דומות בעבר – בהסתערותו על משבצת הישראלי המוכשר והטראבל מייקר (ערן לוי, מאור בוזגלו), למרות ההסתייגות מהמהלך של צמד המאמנים שלו, ולמרות המחיר הגבוה עד מטורף (פרי ההשקעה חסרת התקדים של שחר ביהלום מהשכונה), משה חוגג ממשיך להשקיע אנרגיות ולהציע ממון בניסיון לצרף את ירדן שועה.

המתנגדים, כמוני, טוענים שעץ עקום לא מתיישר, בטוחים ששועה יחרב גם את חדר ההלבשה של בית"ר, וסקפטיים לגבי יכולותיו על הדשא. בינתיים, מחנה התומכים במהלך, ממשיך להשתמש בטיעון "תראו מה בית"ר עשתה לשכטר וחן עזרא", כאילו שמדובר באיזה נתון מדעי.

מה שנכון הוא, שבאותה נקודת זמן אף שחקן לא פגע במכבי חיפה ההיא וגם חן עזרא הוא דוגמא טובה. איפה החבורה מהכרמל ואיפה אנחנו עכשיו? ואיפה הקהל שעל פי הפנטזיה המדוברת אמור להוציא משועה צדדים מפחידים? האם זה יקרה בסופו של דבר? בלהט רצונם של כל הצדדים כנראה שכן, אבל אם אתם שואלים אותי (ואני כמובן מבין גדול בישועות), לא בטוח שהיא תגיע מירדן.