דעה | הכתובת היתה על הקיר – האווירה השלילית סביב רוני לוי הכריעה ומהר

פיטוריו של רוני לוי הם כרוניקה ידועה מראש. ההיסטוריה בבית"ר ירושלים מראה שאי אפשר ללכת נגד. נגד רוח המועדון, נגד הקהל ובעיקר נגד האמרה – "למות או לכבוש את ההר".

הקדנציה הקודמת של לוי בבית"ר נגמרה באנרגיות רעות וכך גם התחילה הנוכחית. על כך שהוא מבכירי המאמנים בארץ ועל הבנת הכדורגל שלו אין עוררין, אבל גם על אופיו הלא פשוט.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

קואץ' לוי, הוא מאמן עם פאסון, אחד שהולך עם הראש שלו עד הסוף ולמרות שכבר עשה דרך ארוכה בכדורגל, לא השכיל לעשות התאמות והראש המשיך לכאוב מכניסות בקיר ופיטוריו היו בלתי נמענים.

הדוגמה המובהקת ביותר לתכונות של לוי בקדנציה הנוכחית, היא ההתעקשות שלו  על  שלומי אזולאי מהרגע הראשון, תוך שהוא עושה בלי כוונה נזק לחלוץ וניסה לשלב אותו בכח בתפקידים ומערכים שפשוט לא מתאימים לו, רק בשביל להצדיק את הרכש שהוא עצמו דרש.

כמה מילים על בניון: על דמותו וחשיבותו של יוסי בניון לא צריך להרחיב ,אבל למנהל המקצועי לשעבר של בית"ר זה התפקיד המקצועי הראשון ונראה שדחפו אותו לקדמת הבמה מהר מידי והחוסר ניסיון שלו בלט והניסוי כשל. תפקיד המנג'ר בבית"ר, הוא מעבר לאיתור שחקנים והתווית דרך מקצועית. התפקיד במועדון הצהוב שחור מחייב להיות עם אוזן אחת אצל סקאוטרים והשנייה עמוק בתוך יציע האוהדים – עליו היה לדעת, כי בבית"ר הפתיל קצר מאוד. בנייה זה מבורך, אבל הקהל הירושלמי רוצה קבוצה לוחמת ותהליך חי תוך כדי תנועה ולא בניה מתוך ניסוי וטעייה.

בניון טעה שלא הביא את אצילי בהתניה לתוצאות הרשעתו או שלא, בפרשיה בה היה מעורב. כך היה זוכה לקרדיט גדול מהקהל שהיה מעריך את המאמצים ואולי היה מייצר שקט שכל כך נדרש בבית וגן.

אני בטוח שבניון ראה בעיני רוחו מציאות אחרת. הוא ראה עתיד אחר, אבל ההליכה אחר רוני לוי בעניים עצומות הכשילה אותו. בניון זכר בעיקר ללוי חסד נעורים וגם הוא סירב להפנים שהמאמן שלו, פשוט לא עשה את ההתאמות ולא היה קשוב במהלך שנותיו כמאמן לספורט המודרני, בו הקהל הוא לב ליבו של המשחק ולא הדשא.

משה כהן (צילום: פרטי)

גם לחוגג כמובן יש אחריות למצב. לזכותו יאמר שהוא נותן למנהלים תחתיו גב, קרדיט גדול מאוד, מכתיב קו גבול ברור ונותן להם להתנהל בתוכם מבלי ללחוץ, כשהוא לא פעם מושך את האש מהקהל אליו ביציאות כאלו ואחרות, כדי לאפשר לצוותים המקצועיים לעבוד. עם זאת, חוגג היה צריך ללכת עם האינטואיציות שלו כבר בעונה שעברה ולהתחיל את בניית העונה הנוכחית כבר אז.

מה הלאה? הייתי מציע לחוגג לחכות קצת ולא למהר: לנסות לאתר צוות זר שיכניס מנטליות אחרת ולא ירושלמית לבית וגן, להביא חלוץ וקשר דפנסיבי רציני, למצוא את הדרך חזרה ללב הקהל ובעיקר לקוות שהעונה הזאת תקבל תפנית רצינית בעלילה.