כעולה ותיקה בישראל אינני תמימה. עליתי לבדי מאתיופיה לישראל בגיל 16. במרוצת השנים אני וילדיי ראינו וחווינו על בשרינו את הגזענות מהחברה הישראלית. ספרי "לא בבית ספרנו", שיצא בשנת 2014, עוסק בהרחבה בנושא הגזענות וחוסר הקבלה של החברה הישראלית.
ובכל זאת, קראתי בזעזוע את הדיווחים בתקשורת, כולל ב"כל העיר", על הגזענות הממסדית במערכת החינוך בירושלים.
התביעה הייצוגית בסך 2.5 מיליון שקל, שהוגשה נגד עיריית ירושלים וסמינרי החינוך לבנות, חשפה פרטים מבהילים, בין היתר קובץ אקסל פנימי, בו תלמידות מסווגות לפי מוצא, עם קודים ומכסות שמסמנות מי שייך לאיזה מגזר.
כשמדובר בגזענות ממוסדת, זה מסוכן פי עשרה. איך אפשר להסביר את זה שדווקא סמינרי חינוך לבנות שאמורים לחנך לערכים של שוויון, אחווה ושלום – מהווים קרקע פורה לגזענות במלוא כיעורה?
זה לא פשע רק נגד בנות ספרדיות, או נגד בנות כהות עור – זה פשע נגד החברה הישראלית כולה, נגד ערכים בסיסיים של שוויון, זכויות אדם וערבות הדדית.
לא משנה אם את ספרדיה או אשכנזיה, כהה עור או בהירה – כל בת ישראל היא שווה. לא זו בלבד שזו אמת בסיסית, אלא זו גם חובתנו כחברה לממש את זה. באיזה עולם מוסדות חינוך שממומנים מכספי המדינה, פועלים כדי להנציח גזענות, למסד אותה, ולתעדף ילדות לפי מוצא? היום זה קובץ אקסל – מחר זה יכול להיות משהו הרבה יותר גרוע.
יש להתייחס לתביעה הזו כקריאת השכמה ולפטר את כל מי שלקח חלק בתהליך הזה – החל ממי שניסח את המסמך ועד אלו שתפעלו אותו ביומיום. צריך לפעול ביד קשה ולנקוט בסנקציות נגד כל מוסד שפעל בדרך העקומה הזו.
אני לא אתן לזה לעבור בשתיקה, הגזענות חייבת להימנע בכל מקום ובכל דרך – וכנבחרת ציבור אני מתחייבת לפעול בכל דרך אפשרית להילחם בה.
כשמדברים על זה שהכל מתחיל בחינוך, אני מניחה שלא התכוונו להטמעת גזענות במוסדות החינוך, אלא בדיוק להיפך. אני לא אשקוט עד שנביא את השינוי בכל מחיר. אם לא נעצור את זה עכשיו, הגזענות הזו תתגלגל ותיפגע גם בדורות הבאים.
- הכותבת היא חברת הכנסת מטעם סיעת הליכוד, ד"ר למדעי המדינה ועיתונאות, עלתה לארץ מאתיופיה בשנת 1984
תגובות