דעה | זקנתו מביישת – ועצובה

בימים אלה, ממש כהרף עין ומבלי ששמתי לב לכך, מלאו לי 67 שנים. גיל פנסיה לרוב הבריות (בינתיים?). תעודת 'אזרח ותיק' שנשלחה לי בדואר, כמו גם הודעה על זכאותי לקבל קצבת זקנה, הבהירו לי שאני בעצם "זקן". מעבר לכך שבעיני זו הגדרה משמחת דווקא, הדבר חידד אצלי את התובנה כמה חולפים להם החיים ביעף, ומכאן – כמה כדאי לנצל כל יום – גם אם אתה "זקן". לשמחתי התובנה הזו השתרשה אצלי כבר בגיל צעיר. כבר אז השכלתי להבין את המובן מאליו – זה שרבים לא באמת מפנימים – שבסוף מתים. על בסיס תובנה זו הגבלתי את כמות העבודה ובזמן הפנוי, הקפדתי להשקיע זמן איכות במשפחתי ובחבריי וניצלתי היטב זמן גם לשם נסיעות, בילויים ושאר הנאות החיים. זה ממש לא הפריע לי לעשות מלאכתי נאמנה ובצד זה השתכרתי די למחייתי.

בעודי שקוע בהרהורי הגיל והזקנה, ראיתי מחזה מכמיר לב בחדשות – ראש הממשלה גורר את עצמו לכנסת ממיטת האשפוז בהדסה עין כרם כדי להעביר חוק ולהציל את הקואליציה שלו מהשפלה, ואולי את עצמו מפני נפילת הממשלה שבראשה הוא עומד.

למרות שיש לי ביקורת על התנהלותו, זו שהובילה אותו להתרפס בפני כל "זב חוטם ומצורע", היה לי עצוב לראות אותו במצבו. פניו המיוסרות אמרו הכל. ביני לבין עצמי תהיתי – "למה הוא עושה זאת לעצמו?". הרי הוא יכול היה להיות במקום אחר לגמרי, ליהנות ממנעמי החיים, ולא להפוך עצמו, ממש במו ידיו, למשל ולשנינה.

רצתה יד הגורל וההידרדרות ושנות השפל בחייו החלו בגיל 67. עד אז חייו היו סוגים בשושנים והוא יכול היה לפרוש בנחת. אלא שאז החלו חקירות המשטרה, בעקבותיהם הגיעו כתב אישום (שרק הכתוב בהם, גם אם לא יוכח, מביש ומביך). מתנות, סיקור חיובי בתקשורת, טובות הנאה – למה הוא היה צריך את זה?

היה לו אז את הסנגור הכי טוב והכי חכם, שהציע לו לסיים את הסאגה בהסדר טיעון שבמסגרתו יפרוש מהחיים הפוליטיים – דבר שגם היה ממלט אותו מעונש מאסר וגם "מכריח" אותו לנצל את השנים שנותרו בדרך הטובה ביותר. אז יכול היה להקדיש עצמו לילדיו ולנכדיו (יש לו כאלה, וגם בת שהוא לא ממש פוגש); לטייל ברחבי העולם (על חשבון הברון); להרצות ולכתוב. כיסיו היו מתמלאים בכסף. העולם היה לרגליו.

אלא שגם אז, במקום לנהוג בתבונה ולאמץ את עצת סנגורו בחר בדרך אחרת, זו שיש מקום לסברה שנכפתה עליו על ידי אחרים. התוכנית, כך מסתבר, היתה להמשיך ולאחוז במושכות השלטון בדרך שתאפשר לו לחמוק מן המשפט בשיטות שונות. ככל שתוכנית זו נכשלה (תודות לפוליטיקאים מוסריים שהודיעו שלא ישבו איתו כל עוד הוא ראש ממשלה שבמקביל נאשם בפלילים), פנה למחוזות אחרים ואלה רק ביזו אותו הרבה יותר מההשפלה שנגרמה לו כתוצאה מהתואר המפוקפק "נאשם".

עו"ד קובי קמר, www.kamarlaw.co.il

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

כדי להשיג מטרה זו, ואף שהוא היה רחוק מאוד מלהיות "איש ימין" מובהק, פיתה ושידל גורמי ימין קיצוניים, כמו גם גורמים בעלי עניין מסוג אחר, להקים "ממשלת ימין על מלא". לא היה זה "ימין" ולא 'בטיח': היה זה למעשה קשר בינו לבינם שבמסגרתו "אתם תעשו ותסכימו לכל מהלך שיסייע בידי, ואני אספק לכם את כל מבוקשכם". ומה עם האינטרס הציבורי? שאלה יפה.

למגינת הלב, ולאחר שחלקים מבוחרי מרכז-שמאל לא ניצלו את זכות הבחירה, הצליח להקים את אותה קואליציית "ימין על מלא", זו שבמסגרתה העניק לכל אחד ממרכיביה לדרוש ככל העולה על רוחם. כל אחד מאותם "שנוררים" מצא "פראייר" שמוכן לתת הכל ותאבונם לא ידע שובע. אותו "ברון" התקפל וסיפק לאלה כל גחמה שצצה בראשם. קשה לי שלא לדמיין את הצחוק המלגלג שלהם עליו כשהוא נכנע לכל שגיונותיהם. מבחינתו ומבחינתם – שכל השאר פשוט "יקפצו".

מעל כולם כיכב ומככב השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. עורך דין ערמומי, שזיהה היטב את חולשת נתניהו ועשה במשטרה כבתוך שלו. כך גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ שניצל גם הוא את אותו "ברון" לשם גחמות משלו. לצידם פעלו גם אנשי יהדות התורה כדי להמשיך ולהשתמט ובמקביל – ממש לבזוז את הקופה הציבורית. דרעי אמנם לא בלט, אך גם הוא השיג את כל מבוקשו. ונתניהו – "רואה ושומע – ומחריש", למעשה מתקפל. הוא ממשיך לקוות שבעזרת אלה יצליח לחולל את אותה "מהפכה משפטית" שאולי תביא לחיסול משפטו.

וכך אותו "מנהיג חזק", הפך למעשה לכלי בידיהם. כך הפך למעשה השליט לנשלט, לחלש שנאלץ לעשות כרצון אחרים, גם אם הדבר מנוגד לטובת הציבור כפי שמתחייב מתפקידו.

לשיאם הגיעו הדברים לאותה השפלה אישית, זו שגררה אותו ממש לתהומות הבושה. בן גביר רואה כיצד השפיל אותו ואפילו לא ניסה להסתיר את החיוך הציני שעל פניו. ומה עשה בתגובה ראש הממשלה? בלע את הגלולה המרה ואפילו לא עשה את המעשה המתחייב – לפטר את בן גביר. העיקר שכיסא המלך לא יהיה בסכנה. אמנם אחר כך – רק אחר כך – בן גביר "התנצל", אך גם אז לא קשה היה להבחין בחיוך על זווית שפתיו.
התוצאה העגומה, העצובה והמבישה היא, במקום ש"האיש החכם בעולם" (לטענת חסידיו השוטים) יבלה את שנותיו בנועם, הוא מוצא עצמו "זקן ועזוב", איש מושפל, זה אשר זקנתו ממש מביישת. ולא שאני מרחם עליו. קשה לשכוח כיצד הוא עצמו לא ריחם, לא על המדינה וממשיך לא לרחם על החטופים ומשפחותיהם. אני מרחם רק עלינו, שנגזר עלינו שראש הממשלה שלנו יהיה איש כזה נרפה. זה מה שבאמת עצוב .

בכל זאת אעוץ לו עצה טובה: גם בגילו אפשר אחרת, אך הכל תלוי בכך שלפחות כעת ישכיל לשנות פאזה. אולי, בכל זאת ישכיל להבין שלהיות ראש ממשלה אינו חזות הכל ודווקא יש הרבה דברים טובים בהרבה לעשות בשנים שנותרו לו. יתכבד ויפעל לשם עסקת טיעון ויפטור אותנו מעולו, וכך גם את המדינה כולה שבעידן שלאחריו תתחיל לאחות את הקרעים והשברים ואולי בכל זאת נחזור לימים טובים יותר.

• הכותב הינו מומחה למשפט פלילי