העיקר הכוונה.
אפשר להביט על צמד המילים הזה, כעוד ביטוי שטחי ופשטני, אבל בעיניי, חבויה בו חוכמה עמוקה, אם באים אל המילים האלה, עם לב שלם וכוונה טהורה.
יום הכיפורים, בעבור כל יהודי, הוא יום מיוחד המלא הדרת כבוד, שבו הכל מתאחד ומתערבב, הציבורי והאישי.
אני זוכר את שחר ילדותי, שם ההתרגשות של יום הכיפורים התחילה מיד בצאת ראש השנה, ימי תשובה, התכוננות, אמירת סליחה בין אדם לחברו, ואצלי גם היתה ציפייה עצומה לראות קודם כל את אבי, עטוף לבן ואחר כך את באי בית הכנסת, כולם בלבן.
נעלי ההתעמלות החליפו את נעלי העור והתחלנו בסעודה המפסקת, לקראת תפילות יום הכיפורים. אני זוכר את ארון הקודש נפתח, הספרים גלויים, והחזן מתחיל, תחילה בשקט ואומר: על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מטה ובישיבה של מעלה, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים. נשימתי נעתקה ותהיתי: מיהם העבריינים האלה? קיוויתי שאני לא כלול ביניהם.
רוצים להישאר מעודכנים?
המחשבה הזאת לקחת אותי תמיד לסיפור חסידי מקסים, שבו מתואר יהודי שחי בין הגויים, ושכח את כל מצוות הדת, ללא יוצא מן הכלל, חוץ מאחת, שעל פי זכרונו היא החשובה מכולן: בערב יום הכיפורים, כך זכר, יש לאכול ארוחה גדולה ודשנה. וכך היה יוצא אל הים ומביא אל ביתו דג גדול ופוצח בסעודה גדולה אל תוך החשיכה. ואמר עליו, הרב: זה צדיק גמור. כי הוא עשה בכוונה מלאה את הדבר שהוא האמין שהיא מצוות יום הכיפורים. למענה יצא אל הים וחירף את נפשו. הוא לא חילל את החג אמר הרב, הוא קידש שם שמים. כי העיקר הכוונה.
ובבית המקדש היה הכהן הגדול מבקש על חטאי עם ישראל, ובבית הכנסת, היום, מבקש החזן על חטאי הקהילה, וכל אחד בליבו, בלשון רבים, מבקש על עצמו. על היחיד.
האם באמת נסלח לכל עם ישראל? אני לא יודע. אבל אני יודע שבכל דרך שאנו מבקשים על עצמנו ועל הקהילה, תפילתנו ובקשתנו תתקבל, אם היא תעשה בלב טהור ובכוונה מלאה.
כי העיקר הכוונה.
צום מועיל לכל בית ישראל.
תגובות