על אף רגשות הנקם שהציפו כל בן אנוש אחרי מה שעולל כל אחד ואחד ממחבלי החמאס הארורים בשבת השחורה של ה7/10, סגירת החשבון (הנקמה אם תרצו) חייבת להיעשות אך ורק בהליך משפטי טהור ועל פי החלטות וחוקים שיועברו ויחוקקו בכנסת.
לשיטת רבים, מתחייב לגזור על המחבלים בני הבליעל מוות, אבל מלאכת ה"נקם" לא יכולה להיעשות על ידי המון זועם. כל דרך אחרת, בוודאי "נקמה אישית", לא רק אסורה אלא יש להוקיע אותה ולנהוג על פי הדין והמשפט נגד מי שמעז ליטול את החוק לידיו.
כמו בכל הליך משפטי פלילי, ככל שמתקיים חשד סביר שנעשה מעשה אסור על פי חוק – וכן, גם פגיעה במחבלים ארורים אלה אסורה כיום על פי חוק (ואף אחד לא ניסה בינתיים לשנות את החוק) וגם פוגעת קשות בתדמית של ישראל, כמדינת חוק נאורה – חייבים גורמי החקירה לחקור.
ברור שאין לצאת מתוך הנחה שכל "ידיעה" מייצרת בהכרח את אותו חשד סביר, שבלעדיו אין סמכות חקירה. לפחות על פי מה שפורסם עד כה (מן הסתם חומרי החקירה עדיין חסויים), חשד זה אכן התקיים: אותו מחבל ארור הובהל לבית חולים, שם אובחנה פציעה קשה במקום שאי אפשר לבצעה אלא על ידי גורם זר. כאשר מתעורר חשד שאדם נפצע כתוצאה ממעשה אלימות בידי אחר, חייב כל רופא/בית חולים לדווח לרשויות החקירה, וכך אכן נעשה. במקרה זה, מאחר שהיחידים שבאו איתו במגע הם חיילים, החשד נפל על אלה שהוא היה "בחזקתם".
אלא, כך מתברר, גם אז לא מיהרו חוקרי מצ"ח לעצור מי מבין החיילים כחשוד, אלא קיימו חקירה סמויה שבמסגרתה, כך לטענתם, נוספו עוד ראיות שביססו את החשד הסביר וגם מיקדו אותו בחיילים ספציפיים, כל אחד לפי חלקו (לא כל חשוד בהכרח ביצע את המעשה עצמו אבל אפשר שהשתתף בו בדרכים שונות). בין אלה, ככל הנראה, גם סרטונים, התכתבויות "מפלילות" ועוד כהנה וכהנה ראיות שבשלב הזה קשרו בין אותם חיילים לבין המחבל הארור, יימח שמו.
על בסיס אותן ראיות שהקימו את החשד הסביר, מתחייב היה לבצע חקירה שנועדה לברר אם אכן מי מבין אותם חיילים פגע בו. מפאת חומרת המעשים לכאורה, הוחלט לבצע את חקירתם תוך מעצר, אך עדיין מדובר במעצר – לא "מאסר" ולא "עונש": לחוקר עצמו יש רק סמכות לחקור, בוודאי לא לקבוע אשמה ולא להעניש.
ובאשר להמשך מעצר: במהלך החקירה, ככל שמתברר שאין ראיות שקושרות מי מבין החיילים, מן הסתם ישוחרר. זה עדיין לא קובע את חפותו. עם תום החקירה עובר תיק החקירה לפרקליטות אשר בוחנת אם ראיות שנאספו מהוות גם "ראיות לכאורה", להבדיל מכאלה שמקימות "חשד סביר", ובנוסף – אם קיימים סיכויי הרשעה כלפי מי מבין החיילים. רק במקרה כזה אפשר להגיש כתב אישום וגם אז רק בית משפט יחליט אם מישהו מהם אשם.
עו"ד קובי קמר. לאתר הבית: www.kamarlaw.co.il
רוצים להישאר מעודכנים?
המהומה השבוע התעוררה נוכח הדרך שבה נעצרו החיילים. אכן, יש מקרים שאפשר לזמן לחקירה את החשוד, אך יש מקרים שבהם מתקיים חשש לשיבוש הליכי החקירה מרגע שייוודע לחשוד על כך. במקרה כזה מתבצע מעצר בהפתעה. אכן מתקיים ספק גדול אם הדרך שננקטה במקרה זה היתה הדרך הנכונה ו/או המתחייבת, או שמא אפשר היה לעשות זאת יותר בדיסקרטיות.
המעצר ה"ראוותני" הודלף מיד, ואז, אלה שמבקשים "לא לשפוט בטרם עת", כבר שפטו והרשיעו (והיו גם כאלה שגזרו את דינם), את החוקרים, ומעליהם את הפצ"רית עצמה. כולם הפכו להיות "שמאלנים בוגדים" שרודפים את "לוחמי צה"ל".
אליהם הצטרפו עוד "נשמות טובות", בדמות שר וחברי כנסת שהמשיכו להלהיט את הרוחות ולהסית עוד ועוד נגד גורמי שלטון החוק, כאשר מטרתם האמיתית היא להראות להדיוטות ולגורמי ימין, שרק מחפשים אמתלות כדי להשתלח בכל מי ששייך לרשויות אכיפת החוק, מה "עושים לחיילי צה"ל". כך הציגו עצמם כ"צדיקים" שפועלים מול "רשעים". לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שבדרך זו ניסו "לקושש" עוד קולות של אזרחים תמימים שאין להם "מושג ירוק" בנושא. כאילו לא די בכך, גם הרשו לעצמם להדוף את החיילים ששומרים על המתקן וגם לפרוץ לתוכו. להם "מותר" הכל. הם הרי "אבירי הצדק".
כך הצליחו כל אלה להסיט מן העיקר אל הטפל. כך גרמו לכך, שבמקום שהציבור ייחשף לחשדות המטרידים ולהמתין לממצאי החקירה, הסיתו אלה את הציבור נגד רשויות אכיפת החוק שרק עשו מלאכתם כמתחייב. בדרך זו עמעמו את מה שבאמת מטריד, קרי האם אכן העזו גם "לוחמים" ליטול את החוק לידיהם וזיהמו אותו תרתי משמע.
אין כל ספק שהחוקרים ימשיכו ויחקרו כנדרש ורק לאחר השלמת החקירה תתבהר התמונה. כולי תקווה שהחקירה תזים את החשדות כלפי החשודים, אך אם חלילה יתברר, לפחות לכאורה, כי מי מהם עשה מעשה בל ייעשה ואם בכלל יוחלט להגיש כתבי אישום, צריך יהיה להמתין לפסיקת בית המשפט. עד אז, שומה על כל אזרח כאן, תהא דעתו האידיאולוגית אשר תהא (מה זה בכלל קשור ל"שמאל" או "ימין"?) להרכין ראשו בפני רשויות אכיפת החוק ולאפשר להם לעשות מלאכתם בנחת, בלי התלהמות ובטח שבלי אלימות. ככל שבית המשפט ימצא מי מהם אכן אשם, מן הראוי שיבוא על עונשו. אין לאף אחד, גם אם הוא "חייל" ו/או "לוחם" כל רשות לנצל את תפקידו לשם מימוש "תאוותיו", יהיו צודקות בעיני הבריות ככל שיהיו. גם עם אלה יש לעשות דין וצדק.
במקרה זה הצדק לא נועד לאותם מחבלים ארורים, אלא עשיית הצדק עם אלה (ככל שפשעו) חשובה לתדמיתה של המדינה כמדינת חוק נאורה, כמו גם להעביר את המסר הראוי לכל מי שחושב ליטול את החוק לידיו.
תגובות