יום ירושלים? יום אחיזת עיניים

יום ירושלים הוא בדרך כלל יום של אחיזת עיניים: העיר לובשת חג, המונים שוטפים את הרחובות ופוליטיקאים, ש-364 ימים בשנה לא רואים ממטר את עיר הבירה או את טובתה, פתאום עולים אליה לרגל – שמים יד על הכותל, מצטלמים על רקע החומות, ומוציאים הודעה לעיתונות על כמה שהיא קדושה, ויפה, וחשובה, וכמובן – מאוחדת מלא-מלא לנצח-נצחים, ושייכת לנו, ורק לנו, לעולמי-עולמים. כפיים.

שעה אחר כך הם כבר ייצאו מירושלים לכיוון מערב, ויממה אחרי – הם ישכחו (שוב) מקיומה, יתכחשו למצבה, יטייחו את המחלוקות שמרכיבות אותה, ויתעלמו מכך שבדרך כלל מה שמאפיין אותה ברגע נתון – אפשר למצוא אחרי תקופה קצרה בכל שאר המדינה. זה מה שקורה תמיד, שנה בשנה, ואולי לכן הגדירו "יום ירושלים" – לעומת 364 ימים שהם לא.

ולמען הסר ספק – אני חושבת שאין כמו ירושלים. אני חלק ממנה, והיא חלק ממני. פה נולדתי, כאן גדלתי ולמדתי, פה מצאתי אהבה. פה, מבחירה, בחרנו להקים את הבית והמשפחה. אני אוהבת את ירושלים, אבל זאת לא אהבה עיוורת:

אני יודעת שמאחורי הכינוי "ירושלים של זהב" – נמצאת העיר הכי ענייה בישראל.
אני יודעת שמאחורי התיאור "בירת ישראל" – יש עיר עם מיעוט ציוני.
אני יודעת שהלחץ לבנות עוד ועוד הפך את "הרים סביב לה" ל-"ערים סביב לה".
אני יודעת שבעיר הקדושה ל-3 הדתות – הגזענות שוטפת לפעמים את הרחובות, וקשה לנוצרים ללכת בעיר העתיקה בלי לחטוף יריקות.

מירב כהן (צילום: רפי קוץ)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

ירושלים מכילה בתוכה את כל הסכסוכים, כל השסעים, כל המחלוקות, כל הבעיות הישראליות כולן. ובכל זאת – היא לא נופלת מתל-אביב במספר או באיכות אירועי התרבות, יש בה אוניברסיטה מהנחשבות בעולם, בתי חולים מובילים, עשרות עסקים קואופרטיביים, קהילות ליברליות תוססות, ומערכת החינוך הטובה במדינה.

איך זה יכול להיות? איך כל הטוב הזה מתקיים בתוך כל הקשיים? התשובה היא הירושלמים והירושלמיות. יש בעיר הזאת קבוצה ענקית של תושבים ותושבות – מכל הסוגים, מכל הדתות, מכל המעמדות – שאהבת העיר שלהם מייצרת חדשנות חברתית מנצחת. ירושלים היא המעבדה הישראלית לפתרון הבעיות במדינה: בדו-קיום, בהתחדשות יהודית, בקיימוּת עירונית, באיחוד השורות הליברליות, ועוד ועוד.

אחרי שנחשפנו לסכנה החמורה שיש בהתעלמות מסימני אזהרה – אני מציעה שביום ירושלים הנוכחי, כל מי שלא באמת מכירים את העיר – ינסו רגע להפסיק להדחיק את המציאות, ולהפסיק לטייח את הסדקים. יש לנו הזדמנות חשובה להסתכל לבעיות בעיניים, ובעיקר – ללמוד מאלו שמנסים ומנסות לפתור אותן. כי אם נצליח בירושלים – נצליח בכל מקום במדינה, ואם לא נצליח בירושלים? כל הארץ נמצאת בבעיה קשה.

השנה, במקום לבזבז את יום ירושלים על הצהרות חלולות ומס שפתיים, נסתכל על הירושלמים והירושלמיות שיתנו הכל כדי להפוך אותה לעיר טובה יותר, כאלה שרוצים לוודא שיש בה מקום לכולם, כאלה שאהבת העיר שלהם – גדולה יותר מהשנאה לאחר.

יום ירושלמים שמח.