בשבוע הבא יתקיים מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים, שיפתח גם את חודש הגאווה בארץ. כירושלמית שגדלה בבית דתי, חלפו שנים רבות עד שהשלמתי עם זהותי המינית וקיבלתי את מי שאני. בפעם הראשונה שאזרתי אומץ והגעתי למצעד הגאווה בירושלים, חששתי מהלא נודע, כמעט ויתרתי ונשארתי בבית. למרות כל החששות שליוו אותי בכל צעד מביתי לעבר רחבת ההתכנסות, ראיתי לנגד עיניי מפגן מחאתי לא פרובוקטיבי, ללא עירום והתרסה. ראיתי קהילה צבעונית ומגוונת – דתיים וחילונים, מבוגרים וצעירים, תנועות נוער ואנשי ציבור ועוד. ראיתי הכנסת אורחים וקבלה בלב פתוח של כל מי שנכנס בשערי גן הפעמון. הרגשתי שייכות והקלה לראשונה מאז תחילת התהליך המורכב של יציאה מהארון. הרגשתי חלק ממשהו גדול, מעצים, המחבר את כל גווני האוכלוסייה.
הבנתי לראשונה מהי המהות מבעד לכל רעשי הרקע- מצעד מחאה על חוסר השוויון כלפי הקהילה הגאה, המבטא ערכים של סובלנות, הכלה, קבלת השונה וליברליזם. לצערי החגיגות לא נמשכו זמן רב. השנה היתה 2015 – ובאותו מצעד נרצחה שירה בנקי זיכרונה לברכה.
מצעד הגאווה 2023 בירושלים (צילום: מולי גולדברג)
מאז, אני מתמידה ומגיעה בכל שנה לצעוד בשם הקריאה לשוויון ולריבוי דעות במרחב הירושלמי. בשנת 2018 אמא שלי הצטרפה אליי לראשונה לצעידה, כמחאה על דבריו של הרב יגאל לוינשטיין ממכינת עלי שכינה את קהילת הלהט"ב "סוטים", וקרא להפגין נגד "מצעד התועבה". אמא שלי בחרה להצטרף כאישה דתייה, שמתנגדת לדבריו של הרב לוינשטיין. היא לא היתה מוכנה שדבריו ייצגו את כל הציבור הדתי, ולכן הגיעה כדי לתת ביטוי ליהדות אחרת, יהדות לפיה "חביב כל אדם שנברא בצלם".
רוצים להישאר מעודכנים?
בשנים שחלפו מאז, המצעד הפך להיות אירוע שיא של כל שנה, שבו אני לוקחת חלק וצועדת עם כל הקהילה הירושלמית, שהפכה לבית עבורי במרוץ השנים. בחרתי לחיות בירושלים על אף שלא קל להיות בעיר הזו מחוץ לארון. בחרתי לחיות כאן עם בת הזוג שלי, למרות שאנחנו חוששות לרוב לצעוד יד ביד ברחוב.
בעוד כמה חודשים אתחתן בעיר בה גדלתי, אכרות ברית עם אשתי לעתיד מול חומות העיר העתיקה, אגיד "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" ואשבור כוס. אנחנו בוחרות להתחתן בירושלים כי זו העיר שלנו, ואליה אנחנו שייכות. הבחירה הזו היא מתוך אהבת ירושלים, ואמונה שלמה שצריך להיות בה מקום לכולם, בלי יוצא מן הכלל.
טל נעמן (צילום: נעם יבין)
רבים שואלים מדוע לצעוד השנה, בעיצומה של המלחמה כשיש עניינים רבים ודחופים לעסוק בהם. התשובה שלנו היא שהשנה אפילו חשוב יותר לצעוד. במצעד השנה נצעד גם לזכר נופלים וחטופים, ונשמיע את קולם, נצעד עם מפונים מרחבי הארץ, ונדאג שאף אחד ואחת לא תישאר לבד.
אצעד דווקא השנה כי לראשונה בהיסטוריה נבחרה למועצת העיר מפלגת 'נעם', שמטרתה שלא נוכל לחיות פה;
אצעד דווקא השנה כי בחסות המלחמה פגעו בתקציבי הקהילה הגאה;
אצעד דווקא השנה כדי שאוכל להמשיך לחיות פה, בעיר בה גדלתי, כדי שנוכל לגדל פה ילדים.
הצטרפו אלינו לצעידה שמזכירה שירושלים היא של כולם, בין אם בשגרה ובין אם במלחמה, ושלכולם מגיע להיות שווים ושוות בעיר שלהם.
- טל נעמן היא חברת הועד המנהל בבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות
להם מותר
יש קבוצות שמותר להן הכל.
השנה טקסים לאומיים חשובים לכולם כמעט ולא נחחגגו.
אבל מצעד שנוי במחלוקת (והוא שנוי במחלוקת) יצעד גם יצעד
לקבוצה קטנה יהיה עליז. בזמן שלכל השאר יש אבן על הלב או אבן מעל בן משפחה בהר הרצל.
דוחה
פלוני
ובתל־אביב לא יהיה… כי מה שבקונצנזוס אסור כי מלחמה, רק מה שפרובוקטיבי מותר. הכל בשביל דווקא איפכא מסתברא.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
גועל נפש דוחים
אנני
מה זה הצביעות הזאת? מצעד הגאווה בסדר, מימונה לא בסדר. איפה כל השמאלנים שקובעים מה בסדר ומה לא בסדר
המצעד מציל חיים
אפילו בימינו עדיין מתאבדים צעירים מקסימים בשל הבושה על היותם חד מיניים. בעיקר מהמגזר הדתי והחרדי. המצעד מקווה למנוע זאת. בירושלים המצעד מאד צנוע וללא פרובוקציות.