כמעט כל יום מגיע מישהו לפאב התקליט, מישהו שלא ראינו כמה חודשים, שאומר לנו שהוא בא לכאן, למרות שהוא לא היה בטוח שאנחנו פתוחים, אבל הוא ממש שמח שאנחנו כן.
ככל שעובר זמן, יותר ויותר אנשים מרגישים צורך לצאת ולהתאוורר מהבית, מהטלוויזיה ומהחדשות הקשות. בתודעה של רבים מהאנשים, הפאבים נסגרו ב-7 באוקטובר, ולא ברור אם הם פתוחים או לא, אם בכלל ישנם עוד מקומות בילוי במדינה הזאת. אבל האמת היא שאנחנו ועוד פאבים רבים פעילים כבר מתחילת המלחמה.
בימים הראשונים זה היה קשה. אבל שני דברים הנחנו אותנו בכל זאת לפתוח. הדבר הראשון, הוא הזיכרון הטרי של התקופה שבה היינו סגורים בימי הקורונה. עבור אנשים רבים הפאב הוא המרכז החברתי, הקהילתי והתרבותי שלהם. הקורונה גרמה לנו להיות סגורים כמעט שנה, ובזמן הזה ראינו עד כמה הפעילות שלנו חסרה לכל כך הרבה אנשים. החלטנו שהפעם לא נזנח אותם. אנשים צריכים מקום לפגוש אחרים, לראות אנשים, להחליף דעות, רעיונות ומחשבות. ביחוד בתקופות כאלו, המפגשים האלו עוזרים לאנשים להתמודד עם הקשיים בחיים. זה חלק מרכזי מהמהות שלנו. איך אמר לי לקוח בימים הראשונים של המלחמה: "אתם עסק חיוני. עזרה ראשונה של ממש".
הסיבה המרכזית השנייה שלנו להמשיך ולפתוח היתה אידיאולוגית. נכון, אנחנו לא נלחמים בקו הראשון, אבל הרגיש לנו שלמרות שאנחנו לא בחזית, לסגור פירושו להראות שהפסדנו. אז למרות כל הקושי והמועקה הנפשית, החלטנו שלא ינצחו אותנו כל כך בקלות ואנחנו נמשיך ונפתח.
כשסיפרתי על כך לאחד הלקוחות בפאב, הוא ציטט בפני את ווינסטון צ'רצ'יל, שאמר בזמן מלחמת העולם השנייה ש"בין השאר, אנחנו נלחמים כדי שהפאבים והתיאטראות ימשיכו להיות פתוחים". אהבתי את הציטוט הזה והוא נתן לי המון כוח להמשיך.
עברו כמעט שלושה חודשים מאז שהעולם התהפך עלינו, אבל אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים כדי להפוך אותו חזרה.
אבי גולדברגר (צילום: יח"צ התקליט)
רוצים להישאר מעודכנים?
אנחנו בתקופה לא קלה לעסקי הבילוי בירושלים. שנה שעברה בתקופה הזאת של חג המולד העיר היתה מפורקת מתיירים, שמילאו את המקומות. השנה, לעומת זאת, ישנם אפס כאלו.
גם בקרב הקהל המקומי אנחנו חווים פגיעה קשה. הגברים הצעירים נמצאים במילואים והסטודנטים, שהיו אמורים להציף את העיר חזרו לבית של ההורים, עד דחיית פתיחת שנת הלימודים. אנחנו נשארנו עם הקהילה המקומית המקסימה.
"לקוח ציטט בפני את ווינסטון צ'רצ'יל, שאמר בזמן מלחמת העולם השנייה ש"בין השאר, אנחנו נלחמים כדי שהפאבים והתיאטראות ימשיכו להיות פתוחים"
ממקום שמארח כל לילה אנשים מכל הארץ והעולם, חזרנו להיות פאב של ירושלמים. וזאת תחושה מעולה. החזרה הזאת לקהילתיות, לאינטימיות, למצב של כולם מכירים את כולם, הופכת את הפאב למקום שמרגש להיות בו. כולם מרגישים את האווירה התומכת, את הבית. זה מזכיר לי את הימים שנכנסתי לתחום הזה, בסוף שנות ה-90. הימים הפשוטים של הסטארדאסט, עם טוויסט קטן להווה.
- הכותב הינו בעלי פאב 'התקליט'
תגובות