המקרה הטראגי של הריגתו של יובל קסטלמן ז"ל החזיר אותי, באחת, כשנה אחורה בדיוק. חנוכה היה בפתח, וסדרה של פיגועים במשך חודשים גבתה קורבנות, שהזכור בהם היה בטרמפיאדה הסמוכה לשכונת רמות. הציבור היה דרוך מאוד ומשטרת ישראל פרסמה התראות על פיגועים.
בטרמפיאדה באחד מיישובי בנימין עמד בחור דרוך, וכשהבחין בגבר חשוד ניסה לפתח איתו בדברים כדי לברר אם מדובר במחבל. הבחור השיב במבטא כבד, עשה פעולה חשודה והבחור ירה בו והרג אותו. רק שעה אחר כך הסתבר שקורבן הירי היה יהודי.
למחרת, ביום שישי בבוקר, מצאתי את עצמי מופיע בהארכת מעצרו של היורה בבית משפט השלום בירושלים, מסביר לשופטת התורנית שהוא חשד, באמת ובתמים, שהאחר היה מחבל ושהדריכות באוויר גרמה לו להגיב כפי שהגיב. השופטת הבינה את הסיטואציה והורתה על שחרורו המיידי ממעצר. ובימים אלו מתנהל משפטו בבית המשפט.
זה, כאמור, היה לפני כשנה. וכימים ההם – בזמן הזה, נראה כאילו דבר לא השתנה. עו"ד יובל קסטלמן ז"ל פעל בגבורה כשחתר למגע מול המחבלים. במקום היו אזרחים רבים, שהבחינו במחבלים וצעקו "מחבל, מחבל". שני חיילים במקום עשו את מה שמצפים מחיילים לעשות – לחתור למגע עם מי שחשבו למחבל, ירו ופגעו.
הכאב על התוצאה הקשה – עצום, אך ספק רב אם מעצר היורה מוצדק.
על ליבת האירוע – אין חולק איש. הפער בין טר"ש לצל"ש במקרים כאלה הוא של שבריר שניה. לעומת האירוע שהתרחש לפני שנה – בכניסה לעיר היתה זירת פיגוע אמיתית. מחבלים ירו ורצחו חפים מפשע והחיילים פעלו בזירה מתוך הבנה אמיתית שהם מצילים חיים.
ואולם, לאירוע השבוע קיים נוסף רובד נוסף ממנו לא ניתן להתעלם: רובד שבו נטען שלאחר הירי הזדהה קסטלמן כיהודי, זרק תעודת זהות לעבר היורה וזה ירה בו, חרף זאת, ממרחק קצר.
האם היורה, אביעד פריגה, יכול היה לברר יותר את זהותו של קטסלמן? ודאי שהיה יכול. האם בפיגוע בזירה רבת אזרחים בה הכל התרחש במהירות הבזק היה מקום לצפות זאת ממנו? עם יד על הלב – איש אינו יכול להשיב על השאלה בוודאות.
- הפיגוע ביציאה מירושלים: החייל שירה למוות ביובל קסטלמן נחקר תחת אזהרה – ונעצר
- הפליק-פלאק של ראש הממשלה: הטרגדיה של יובל קסטלמן חייבת להיבדק עד תום
- הטרגדיה הלילה: נקבע מותו של האזרח שסייע בנטרול המחבלים בפיגוע ביציאה מהעיר
- יהי זכרם ברוך: הרב אלימלך וסרמן, חנה איפרגן וליביה דיקמן נרצחו בפיגוע
אם היה מסתבר, בדיעבד, שקסטלמן הוא מחבל דובר עברית בעל תעודת זהות כחולה, שהחזיק בכליו אקדח נוסף שאותו היה שולף כלפי פריג'ה כשזה היה מתקרב אליו ויורה בו ובסובבים אותו – וגורם למותם של עוד חפים מפשע – האם עדיין היינו מפנים אצבע מאשימה כלפי פריג'ה?
מצ"ח הכריזה על חקירת האירוע – וכך ראוי היה שתעשה. כל אירוע שבו נהרג אדם – ראוי לחקירה; בין אם לשם בירור אם נעברה עבירה ובין אם לשם הפקת לקחים, במקרה של פגיעה בחפים מפשע.
ואולם, מכאן ועד למעצרו של החייל אביעד פריג'ה – הדרך ארוכה.
טענת מצ"ח כי המעצר נובע מסתירות בין גרסתו לממצאים בשטח – אינה יכולה להצדיק מעצר, במקום בו ליבת האירוע ברורה; שני מחבלים ביצעו פיגוע, אזרח ירה לעברם וחייל ירה ביורה כי סבר, בטעות או ברשלנות, שמדובר במחבל, ואחר כך עדיין חשש שמדובר במחבל וירה בו למוות.
כשאלה הם פני הדברים, קשה להעלות על הדעת הצדקה למעצרו של החייל.
שאלת העמדתו לדין מאוחר יותר היא שאלה אחרת שתוכרע לפי מכלול הראיות שתיאספנה במהלך החקירה.
קל לכולנו לשפוט אנשים לפי תוצאות מעשיהם. חוכמה בדיעבד – אינה חכמה. בחינה לאחר מעשה אינה הוגנת מאחר שבזמן-אמת דברים נראים אחרת.
הלל הזקן אמר לפני כאלפיים שנה: אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו.
קל לחרוץ דין לפי כותרות בתקשורת, בלי להיכנס לנעליו של אדם, ואין לך דבר מסוכן מזה.
לסיום, כדור השלג בפרשה זו החל להתגלגל בעקבות ראיון של פריג'ה לינון מגל, שבו ספק-אמר ספק-אימץ גרסת התפארות שהושמה בפיו. הדבר הוביל, בסופו של יום, למעצרו. כך נוכחנו, פעם נוספת, עד כמה נכון לאמץ דברי של אבטליון, רבו של הלל לפיהם: "חכמים, היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות".
- הכותב הינו עורך הדין הירושלמי אריאל עטרי, מומחה למשפט פלילי.
מזי
אופס!!!
התלמיד של בן גביר התבלבל
אחד העם
כמה שטויות אפשר לכתוב.
אתה בושה של בן אדם, אפילו יחסית לעורך דין.