דעה | לעולם לא עוד – הסירוב של עובדי בתי החולים לקבל מחבלים מעזה מוצדק וחשוב

‏סירובם הגורף של בתי החולים בישראל לקבל אליהם מחבלים מהווה אמירה חד משמעית – הפעם אין הם, הפעם אין שיקולים אחרים, הפעם זה רק אנחנו.

שמעתי את האמירה של השיקול הביטחוני והמודיעיני בהשארת המחבלים מעזה בחיים. אבל אפשר לסחוט מידע ומודיעין בצורה לא פחות טובה בבית חולים מבודד וסגור בחסות השב"כ.

לא, אני לא שונא אדם ואני לא מחרחר ריב. אני בן אנוש – להבדיל מתתי האדם על כל הרבדים שלהם אשר שחטו, אנסו, פגעו ללא רחם בבני אדם שוחרי שלום בשם אידיאולוגיה דתית-רצחנית ולא בחלו בדבר. אם מי מאיתנו, ואני ככל הנראה ולצערי הרב ביניהם, הזדקק לקריאת השכמה בהיבט ההישרדותי-קיומי, הוא קיבל אותה במלוא עוזה בשבת ה-7.10.2023 השכם בבוקר, או כפי שאני קורא לה: 'שואת יהודי עוטף עזה אוקטובר 2023'.

לא רק שקמו להורגנו, לא השכלנו להשכים קום להגן על עצמנו. תחושות ההשפלה והפגיעה כעם וכחברה חידדה דבר אחד, לא תהיה לנו עוד הזדמנות.

כן, יש אמנות בינלאומיות המחייבות אותנו במדינה ריבונית להתנהל באופן אנושי, ויש צו שעה שאומר – עניי עמי קודמים. לא מתיימר להשיא עצות ולקדם אג׳נדה צבאית, שאין לי בה מושג, אבל בהחלט אני מבין שהבטחה לחסל כל מחבל שנותר כאן, הוא כורח המציאות.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

לטפל במחבלים פצועים שנתפסו אפשר במתקן כליאה מבודד ופחות נוח ונעים, ולא בתנאי לוקסוס בבתי החולים הסופר מקצועיים שיש במדינתנו. בטח לא בבתי חולים שבהם עדיין מאושפזים ניצולי הטבח הרצחני בעוטף עזה.

כל מיטה בה שוכב מחבל, היא על חשבון מיטה של אדם ראוי ונכון הזקוק לה מבין בני עמי, או כזה שנפגע בחסות הרצון לסייע ולתת כתף באופן אנושי, גם אם אינו יהודי. כן, יש גם כאלו. במלחמת יש ברירה (תמיד ישנה ברירה ובחירה) – אני בוחר בחיים, בורח לפקוח עיניים. אין מקום למצמץ ולגלות רגשות אנושיים לתת אנוש.

מוכן להיות תחת מטח ביקורת האם מתקיימות כאן זכויות אדם ולא תחת מטח טילים והתקפה על חפים מפשע, שהפכו לחסרי אונים וחסרי חיים.

ההבטחה "לעולם לא עוד" הופרה. ביום שבת 7.10.2023 צרבנו בליבנו – לנצח נחייה על חרבנו. ואז בהחלט – לעולם לא עוד.