דעה | או שנתעורר או שנתפורר

אירועי יום הכיפורים בתל-אביב הם הוכחה נוספת לכך שאנחנו בעיצומה של התפרקות חברתית. דווקא יום הכיפורים, זה שתמיד שימש כדוגמא נוחה לאופן שבו אנחנו לא זקוקים לחוקים כתובים כדי לכבד אחד את השני.

כאן בירושלים, כבכל שנה, יום הכיפורים היה מיוחד. עוצמתי ומרגש. רגיל. את תפילת ערבית התפללתי בארנונה, ומשם הלכתי ברגל ברחבי העיר, עד למושבה הגרמנית. צומת הבנקים, דרך בית לחם, אורנים, עמק רפאים. הכל הומה אדם, מגוון, משוחח, נינוח. בבוקר עשיתי את דרכי בחזרה ועברתי אינספור תפילות, בנוסחים שונים, אורתודוכסיים יותר ופחות, אשכנזים ועדות המזרח, בחוץ ובפנים. לצידם, משפחות מטיילות, רוכבי אופניים, וסתם אנשים שיושבים בבית, נחים. יום כיפור, כמו שאנחנו אוהבים. סיימתי את הצום, אני, שאינני שומר תורה ומצוות, בתחושת התעלות. ואז פתחתי את הטלפון, נכנסתי לטוויטר וחשכו עיניי. בתל-אביב, בני עמי, אחיי ואחיותיי, התקוטטו בכיכר דיזנגוף ולמיטב הבנתי, גם במוקדים אחרים בתל אביב.

מדובר בסיטואציה מורכבת, עם שורה תחתונה ברורה. מצד אחד, צודקים המוחים. שלטון החוק הוא עקרון על חשוב מאין כמוהו במדינה דמוקרטית ומתפקדת. אם בית המשפט קבע שאסור לקיים את התפילה במתכונת מופרדת, אסור היה לקיימה באופן הזה. מצד שני, המראה הפשוט, של הפרעה בריונית למתפללים, ביום הכיפורים, על ידי אחיהם, הוא מראה קשה לעיכול, שמבחינתי נמצא מעבר לכל גבול.

יום הכיפורים 2023 בכיכר דיזנגוף (צילום: רץ ברשת-מפורסם לפי סעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים)

תפילה ביום הכיפורים, בהפרדה או לא בהפרדה, היא לא אקט קיצוני, נקודה סוף. לפני שנתיים בקושי, התפילה בדיזנגוף בימי הקורונה הופצה לכל עבר כאירוע מנחם ומאחד. ככה נראית התפוררות חברתית. לשם הקיצוניים גוררים אותנו. וזאת השורה התחתונה החשובה היחידה: אנחנו מתפוררים, בגללם, והגיע הזמן שלנו לקחת אחריות.

אפשר היה גם אחרת – אני רוצה להאמין שאם מישהו ממקבלי ההחלטות – משני הצדדים – היה מבין את גודל האירוע ואת פוטנציאל הנזק שהוא עלול לגרום, היה חותר לפתרונות שימנעו את הפיצוץ הזה. יוזמי התפילה למשל, יכלו, מראש ולכתחילה, בלי בית משפט, לייצר שלושה מתחמי תפילה – לנשים, לגברים ואחד מעורב. יוזמי פעולת סיכול התפילה יכלו לחתור להידברות מוקדמת כדי למצוא פתרון שיניח את הדעת ויש אינספור כאלה. זאת בדיוק האחריות שלנו כמנהיגות צעירה, מכילה ומתונה – לחתור לפתרונות יצירתיים, כאלה שמתחשבים במכלול הנסיבות ויוצרים מציאות שלא נגמרת בתמונות עצובות ומלבות שנאה.

אדיר שוורץ (צילום: שרון גבאי)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אם כן, כעת מוטלת עלינו, הרוב הדומם, הציבור המתון מימין, שמאל ומרכז, דתיים, מסורתיים וחילוניים כאחד, להפסיק לעמוד מנגד ולתת לקיצוניים להכתיב את הטון. להגיד באופן חד וברור: אין מנת חלקנו עם אלה, וגם לא עם אלה. מנציגינו בכנסת, אין לי תקווה. התגובות של מרביתם מיד לאחר הצום נצמדו לדפי המסרים הקיימים, לא הפנימו את גודל החורבן ובעיקר הוסיפו שמן למדורה. אני גם מסרב להיסחף לרעיונות מסוכנים (ולא פרקטיים בעליל) כמו היפרדות. הורינו וסבותינו לא עלו ארצה כדי שאנחנו נוותר. אנחנו כאן ביחד. אם לא מתוך ייעוד וחזון משותף, אז מתוך גורל משותף. אם לא נמצא את הדרך המשותפת לנו, נדחק מכאן החוצה. זה מה שקורה בירושלים במידה כזאת או אחרת כבר שלושה עשורים. וזה מה שהגיע כעת למדינה כולה.

יום הכיפורים 2021 בכיכר דיזנגוף (צילום: ראש יהודי)

כמו תמיד, ירושלים היא המעבדה של מדינת ישראל. כאן בירושלים, אנחנו בהתעוררות, לצד שותפים אחרים בשלל זירות של השפעה, לוקחים אחריות כבר 15 שנה. זה לא תמיד קל, יש מאבקים, יש אתגרים, אבל יש גם הצלחות רבות, ויש דרך ערכית ברורה ולא מתפשרת שמבקשת לחבר כדי לתקן, ולא לפרק את הבית המשותף שלנו. מן הסתם, הבשורה למדינה – תצא מאיתנו. הרי, זה לא מקרי שמהומות בסגנון כיכר דיזנגוף לא פרצו בירושלים. הגם שצביונה המגוון בסכנה, ירושלים תמיד היתה הרבה יותר מגוונת ופלורליסטית מתל אביב. אנחנו, שגדלנו שלובים זה בזה בעיר הכי מורכבת בעולם, לא חשים מאוימים כל כך מנוכחותו של האחר בחיינו. אנחנו, שיודעים גם להיאבק על מקומנו בעיר, במאבק ליברלי אמיתי, כזה שלא כולל שנאה לאף אחד, אלא מונע מאהבה לעיר ולקהילות שלנו בתוכה. אנחנו הירושלמים.

בעוד חודש נצא כולנו לקלפיות. שם יהיה מבחן לכולנו: אני קורא לכם ולכן לבחור בכוחות מתונים, מגוונים ומאחדים. רק כוחות כאלה, שמחויבים לסדר יום ירושלמי ולערכים של כבוד הדדי ומתינות יוכלו לקדם את העיר לשגשוג ולהשאיר כאן צעירים.

• אדיר שוורץ, 29, הוא יו"ר התעוררות, חבר מועצת העיר ירושלים, דתי לשעבר