"ירושלים אבודה" – אין ירושלמי.ת חילוני.ת שלא מכיר את צמד המילים הללו. ואני כירושלמית חילונית ליברלית אומרת – רק התחלנו. זה נכון שלא פשוט כאן בירושלים, כדי שיהיה מקום למשפחות כמו שלי צריך להיאבק, אבל זה לגמרי שווה את זה. בירושלים היום יש יותר מקומות בילוי בשבתות למשפחה חילונית מאשר במודיעין או נס ציונה, אבל האווירה ביום-יום היא קשה. זו עיר קשה, אבל מלאה בעשיה, ועבורי כאקטיביסטית – מדובר בקרקע דשנה בשביל לפעול לעיר טובה יותר ומדינה טובה יותר.
לפני כ-10 חודשים, יום אחרי הבחירות לכנסת, מתוך הבנה שזו תהיה כנסת עם מיעוט נשים, הקמתי את מיזם '5050'. המטרה והחזון ברורים 50-50 בכל מוקדי קבלת ההחלטות – בכנסת, בממשלה וגם במועצות הערים. הבחירה הראשונה היתה להתחיל במישור המוניציפלי, כי יש בחירות בשנת 2023, ואלו בחירות של פעם ב-5 שנים.
הנתונים ההתחלתיים היו קשים. 16 אחוז נשים חברות מועצה במועצות הערים בישראל. 72 מועצות עם 0 חברות מועצה. השאלה שהעסיקה אותי – איך נגיע למועצות שוות יותר. מלימוד של מה עבד במקומות אחרים בעולם הבנתי שיש טכניקה אחת יעילה – הרשימות צריכות להיות רשימות ריצ'-רץ' ואז מועצת העיר תהיה שווה יותר.
האתגר גדול בכל עיר, ובטח בעיר כמו ירושלים – כשמחצית מן הסיעות הן חרדיות שלצערי מדירות נשים על בסיס אידיאולוגי. אך כאשר הסתכלנו על המצב של הסיעות הלא חרדיות בירושלים ראינו כי גם שם המצב לא שוויוני ושמנו מטרה – כמה שיותר רשימות בעיר – שהן 50-50, ריצ'-רץ'.
לפני שבועיים קרה דבר. ראש העיר משה ליאון פתח את הקמפיין שלו, ובנאום הפתיחה הכריז "הרשימה מורכבת מ-50 אחוז נשים, מספר 2 תהיה ד"ר רונית אחדות חודז'ייב הכהן ובחמש המקומת הראשונים תהיינה 3 נשים". מדובר באירוע היסטורי, שבו ראש העיר, אדם דתי, שזוכה לתמיכה מהציבור החרדי מרכיב רשימת סיעה שמורכבת מ-50 אחוז נשים. ליאון אינו ראש העיר הראשון שעושה זאת, רוביק דנילוביץ ראש העיר באר שבע רץ כבר שנים ברשימת ריצ'-רץ', אבל אין עוד הרבה כמוהו, ובירושלים – מעולם לא היה. בזמן שראש עיריית תל אביב רון חולדאי רץ ברשימה עם רוב גברי, וכך גם חיים ביבס ראש במודיעין, הרשימה של ליאון היא קריאת כיוון חדשה. שוויון זו לא סיסמא אלא עשייה.
אנחנו בתקופה מתוחה מאוד, מאבק הנשים העלה על סדר היום הציבורי את החשש מפגיעה בשוויון לנשים, זה לא שאי פעם היה שוויון לנשים בישראל אבל היה נראה בשנים האחרונות שיש התקדמות, היתה לנו כבר ממשלה עם 9 שרות, ועשרה משרדי ממשלה עם מנכ"ליות. התחושה היתה של התקדמות, ואז הגיעו בחירות 2022 ויחד איתן הירידה הקשה במספר הנשים בעמדות המפתח. במדד השוויון של האו"ם ישראל ירדה למקום 96 בייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות. כנסת עם 25 אחוז נשים בלבד. מנכ"לית אחת (במשרד לקידום מעמד האישה) וכל יום שעובר נראה שבשלטון המרכזי מקומן של נשים הולך ונעלם.
גם בשלטון המקומי המצב לא היה מזהיר. ערב בחירות אוקטובר 2023 יש רק 14 ראשות עיר ומועצה ברחבי הארץ מתוך 257. וב-72 רשויות בישראל יש 0 חברות מועצה. אלו הנתונים שאיתם נגיע לבחירות. בירושלים כיהנו בקדנציה הזו 6 חברות מועצה בלבד מתוך 31, והאתגר ברור. אבל היום אני אופטימית יותר, חודש לפני הבחירות, אחרי שהרשימות הוגשו נראה שהמאמצים נשאו פרי. חוץ מהמפלגה של ליאון, יש שתי רשימות ריצ'-רץ' נוספות – שתי המפלגות הליברליות – 'התעוררות' ו'האיחוד הירושלמי', עם חברות מועצה שכבר מכהנות ופעלו לקידום שוויון מגדרי כמו לורה וורטון ומרים סלע. בנוסף יש שתי רשימות שבראשן עומדות נשים – 'המפד"ל-הציונות הדתית' ו'הליכוד בירושלים', כך שאם יעברו את אחוז החסימה הן ייכנסו למועצה. ועוד הפתעה היא המפלגה החרדית החדשה שבה ירוצו אבישי כהן לשעבר מסיעת 'התעוררות' ומלכה גרינבלט – אושייה חרדית המתכננת לעשות היסטוריה ולהיות האישה החרדית הראשונה בעיריית ירושלים. כמובן שאצל החרדים ואצל קינג אין שינוי, עבורם הדרת נשים היא חלק מתורת חייהם, כמה עצוב שיש נשים שממשיכות להצביע למפלגות האלו.
אחד ממבצעי הסקרים בירושלים אמר השבוע – שהולך להיות מעניין, נראה שמרבית הציבור עוד לא החליטו לאיזו רשימה להצביע. ואני רוצה לאמר – יש לנו אפשרויות טובות. הדבר החשוב הוא ללכת להצביע, זו זכות שנאבקו עליה במשך שנים, אין לנו את הפריבילגיה לוותר עליה, נצא להצביע ונוציא גם את השכנים והשכנות שלנו. פעם ב-5 שנים יש לנו הזדמנות לבחור את הנציגים והנציגות שלנו במועצה. וכדי שיהיו גם נציגים וגם נציגות – בואו נצביע רק לרשימות שיש בהן '5050' – כולל לנשים חרדיות ומסורתיות – יש לכן למי להצביע כדי שתהיינה נשים שייצגו אתכן. חברות המועצה האלו יהיו שותפות שלנו להפוך את ירושלים לעיר שווה יותר, יש עוד המון מה לעשות אבל נצטרך את נציגי ונציגי הציבור שלנו כדי לעשות את זה יחד איתם ואיתן. נראה שהיום יותר מתמיד – זאת המשמרת שלנו.
תגובות