ביראת כבוד וגאווה, היא צועדת חרישית לצד סבתא שלה. אוחזת באצבעותיה הדקיקות של הסבתא, שמובילה בצעדים בטוחים. צעדים של אישה שעשתה את הדרך לא פעם ולא פעמיים. והפעם מתלווה אליה נכדתה והיא מלאת גאווה. הן פוסעות לאיטן במעלה רחוב נסים בכר, והנה הן כבר ברחוב אגריפס. בצימוד הדוק הן חוצות את הכביש והריחות המוכרים מחבקים ומזכירים שזה חלק מהבית. חלק מאיתנו. הפתיליות, הנפט, הקולות הרמים וסבר הפנים המוכרות. כולם חוברים יחדיו להמולת שוק רגילה של יום יום ירושלמי. בליל רגליים, סלי פלסטיק ועגלות נגררות עמוסות כל טוב. והנכדה מעוטרת בשני צמידי זהב לא יודעת נפשה מאושר ושייכות.
מלאת התפעלות מהרהרת לעצמה איך זה שסבא וסבתא כל כך ברי מזל הם – לגור ממש ליד השוק. הושט היד וגע בם. בדוכנים, בתוצרת הטריה, בתבלינים הקסומים, בורגול, ג'רישה, ליפות רחצה, פיתות וחלות שישי, דגים טריים בבריכות, בשר, עוף ועשן של מעורב. סבא וסבתא כל כך ברי מזל שכל זה על סף דלתם, היא חושבת לעצמה. החיים יפים.
מאז, עברו שנים רבות. סבא וסבתא כבר אינם, אורחות החיים השתנו, ואני למדתי דבר או שנים, על ההיסטוריה של ירושלים. אבל, גם בלי להיות דור שני, כל מי שמגיע למחנה יהודה בשנים האחרונות רואה וחווה את השינויים שחלים בו. עם הזמן נכנסה לשוק יותר ויותר פעילות תיירותית, שהפכה את מחנה יהודה ליעד לתיירות פנים וחוץ. ובמקביל, תמהיל הבסטות השתנה ומספרם הצטמצם.
המתח הזה על שימושי קרקע בשוק היסטורי אותנטי, בין אוכלוסייה מקומית לתיירות, מוכר גם בעולם. התרחבות פעילות תיירות בתוך שווקים מתרחשת כמעט בכל שוק וותיק ומוכר – בשוק בורו בן האלף שנה בלונדון, שוק נישיקי בן ה-400 שנה בקיוטו ובשוק מחנה יהודה שציין לא מכבר 100 שנה בחגיגה שמחה ומרגשת, שלוותה בוועידה מקצועית ומכובדת ראשונה מסוגה, עם אורחים ומכובדים מהעיר, מהארץ ומהעולם. על כך שאפו גדול לכל העושים במלאכה, בראשותה של שף טלי פרידמן, יו"ר ועד סוחרי השוק, לעיריית ירושלים ולרבים וטובים שלקחו חלק.
ד"ר אסנת ברושי-חן (צילום: פרטי)
ניתן לומר, במידה רבה של אמת וצדק, שמגמה עולמית זו היא התפתחות טבעית של שינוי באורחות החיים, הרגלי הצריכה ומאפייני האוכלוסייה. אך ניתן גם לומר שחשוב לנהל, למתן ולאזן את המגמה, על מנת לשמור על השוק האותנטי מפני פיתוח תיירות מואץ.
זאת מכמה מניעים. ראשית, לתיירות חוזקות רבות, אך גם אתגרים וחולשות. מחד, גלומות בה השפעות חיוביות, כלכליות, חברתיות, סביבתיות ועוד, אך אלה מתקיימים לצד ובחפיפה אחת עם השלכות שליליות. כיועצת תיירות, מלונאות ונופש, בשני הביקורים הצפופים שלי בשוק (תרתי משמע) באחרונה, עלתה בי מחשבה ביחס לטרנדיות של יעדים תיירותיים. תיירות נגועה בטרנדים ולא אחת יעד תיירותי פופולארי מאבד מגדולתו בשל "הדבר החם הבא". טרנדיות בהווייתה היא שברירית, ובמקרה כזה, יאבדו מורשת ומסורות חשובות, שלא נוכל לשחזר. שנית, אין לי ספק, שהאתגר שעומד לפתחו של השוק, הוא אינו רק של השוק. הוא אתגר של ירושלים. הוא אתגר בעל חשיבות לאומית, היות וסיפורו של שוק מחנה יהודה הוא סיפור תקומתנו.
רוצים להישאר מעודכנים?
בתוך שכך, נדמה שכיום, נישת התיירות השלטת היא תיירות המונית המסתפקת בדוכני מזון מהיר וברים בתוך מה שנתפס כ-"חוויה של שוק". אולם, קיימות נישות נוספות, כגון תיירות מורשת, תיירות מכבדת ומקיימת, Slow Tourism, תיירות יצירתית שדווקא תרה אחר השוק האותנטי, התוצרת הטריה, הייחודית, המקומית – היא המוצר התיירותי המעניין והרצוי.
תיירות שכזו מעוניינת במגע ישיר ובלתי אמצעי עם האנשים, ההיסטוריה, הסיפורים האמיתיים של השוק, ריחותיו, טעמיו וקורותיו. המדובר בחוויה תיירותית איכותית ומשמרת שפונה לפלחים מגוונים, הקשורים גם לתנועות רלוונטיות של תיירות קולינרית ו-Slow Food על גווניה. תיירות שמחפשת להגן ולהתחבר למסורות מקומיות, להתנסות מעשית יצירתית ולמגע ישיר עם המקום ואנשיו. לא פחות מכך, לביקורים חוזרים ונשנים בשל עושר הגילויים והחוויות האפשריות.
והנה כך, ניתן להפוך את התיירות לכר שדווקא משמר ומטפח תרבות, מסורות ומורשת (מוחשית ושאינה מוחשית). רק בשוק אותנטי אמיתי (לא אותנטיות מבוימת) ואיכותי, ניתן לתת לפלחי שוק אלו מענה. כך גם מושג איזון בין האותנטי לתיירותי, ושמירת הצביון והפעילות משרתים בו-זמנית ובמקביל את האוכלוסייה המקומית והתיירים. זאת, בתוך יחסי גומלין מחודשים ומכוונים.
אין ספק שהתיירות בשוק זוכה לפרומושן. מצב זה מייצב אותה בתודעה כשחקן ראשי, בעוד השוק האותנטי, הבסטות, האנשים, הסיפורים הופכים אולי לשחקן משנה בנרטיב. העברתם למרכז הבמה באמצעות פרומושן מכוון לבסטות, תיעוד הסיפורים האנושיים, האנשים שהם השוק וכל פעילות משותפת, סינרגטית וחדשנית של כלל בעלי העניין יובילו לשימור וחיזוק השוק האותנטי. שהרי, גם אותנטי יכול וצריך להתחדש. אין סתירה.
הביקורים שלי בשוק תמיד קצרים מידיי. הם גם תמיד מרגשים מאוד. אני פוגשת שם את עצמי שאינני עוד. ואני מתגעגעת.
לכן, בעידן זה של השתנות בקצב מהיר מאי פעם, עומדת מולנו משימה לאומית. עלינו לשמר, לטפח וליצור "יש מאין", רלוונטי וברוח התקופה שיאזן וינווט תהליכים שמתחוללים, כביכול, מעצמם. זאת, בדרך שתשרת אותנו ואת הדורות הבאים. זה אפשרי ואנחנו יכולים לעשות זאת. אנחנו חייבים. וקרוב לוודאי, שנעשה זאת ביצירתיות, מחוץ לקופסא ובכוחות משותפים, כפי שמתבקש.
שוק מחנה יהודה הוא עדות חיה, פעילה ונושמת לירושלים של פעם, היום ומחר. כן. גם מחר!
הצמידים שלי, אגב, אבדו זה מכבר.
אהבתי לעיר ולמחנה יהודה לא תאבד.
- הכותבת, ד"ר אסנת ברושי-חן, היא מומחית בפיתוח, צמיחה והתחדשות עסקית ומרחבית, יצירתיות וחדשנות בתיירות. יזמית טיולי בוטיק ברומא Dolce Vita – City Break בסגנון: Slow Tourism-Urban Style. ילידת העיר ודור שני בירושלים.
מקום פיכס
הרצפה שם תמיד מלוכלכת בכל מיני נוזלים.