דעה | אם תהיה פה דיקטטורה – אני אהיה הראשון להפגין

אם תהיה פה דיקטטורה – אני אהיה הראשון להפגין

1. אבל בואו נסכם שעד אז, המחאה לא ליגיטימית.
זהו. ההחלטה כבר התקבלה, שום דבר לא ישנה את זה.
עילת הסבירות עברה, עכשיו צריך לבחון את הממשלה ולראות לאן זה הולך מכאן, ולא לשבש את שגרת החיים. די – התעייפנו.
התקשורת אמנם תיתן רוח גבית (כי יש לה אינטרס, אנשים כוססים ציפורניים מול המסכים והם מרוויחים מזה ים של כסף), אבל זה לא משנה את המהות.

2. על כל הפגנה ופגיעה של אנרכיסטים בציבור הרחב צריכה המשטרה להגיב ביד קשה – לא כדי לפגוע באזרחים, אלא כדי לצמצם ולמגר עד מימדים אפסיים את ההפגנות שמחריבות כל חלקה טובה במדינה שלנו. יאללה, מספיק.
מספיק נפגענו תדמיתית, כלכלית, חברתית. בואו נפסיק עם הטרללת.

3. כבר שנים ציבור בוחרי הימין מחכה לרפורמה הזו.
מה שהם עברו בחצי השנה האחרונה.
מה לא אמרו עליהם?
איזו דמוניזציה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

4. ומנגד, אני מבין את התסכול והכאב של מצביעי השמאל, ומבקש לחזק את ידם בשעתם הקשה, ולעודד את רוחם בהבטחתי, לא תהיה פה דיקטטורה. אני בספק אם אתם מאמינים לעצמכם, אבל אם כן, האמינו לי – לא תהיה.
אז כמו שאמרתי, למרות שאני לא מזדהה עם מילימטר במאבקם, אני חש ומצר על הכאב, אבל לא יכול לקבל את האנרכיה שזרעו ברחובות, ואת הפגיעה חסרת התקדים בתדמית ובכלכלת המדינה, וגרוע מכל בעיני, הפגיעה האנושה בתלכיד שהצלחנו להריץ כאן, לא תמיד בהצלחה גדולה, אבל עדיין הצלחנו – במשך 75 שנה.
ושוב בתשעה באב… לא חבל?

5. משבר הוא תמיד הזדמנות, כמו לבנאדם, גם למדינה. אתה יכול לצאת ממנו מחוזק כי אתה מתכנס ומתוך הכאב צומחת עוצמה ומוטיבציה לשינוי, ואתה מסוגל לקבל החלטות משנות חיים.
בהקשר של המדינה שלנו, הגענו לנקודה כל כך כואבת ונמוכה, שמכאן אפשר רק לעלות.
אני מאמין שגם נצא מזה.
אין ברירה אחרת.

• הכותב הינו איש תקשורת ומשפיען רשת