קוראים לי יקיר ואני גר בעין כרם. לפני 10 שנים גם אני עברתי לירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה, וכמו כל מי שמגיע לעיר הזו בתור סטודנט – התרגשתי. ריגש אותי לדעת שכשאני יושב לקפה במרכז העיר אני ממשיך דורות שעשו את זה לפניי – מטעמון דרך הבולינט ועד לנוקטורנו. ריגש אותי לקנות סנדוויץ' בפרנק סינטרה ולהכיר מלא אנשים חדשים בקמפוס. אפילו באקדמון התרגשתי.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מחפשים דירה בצפון העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים
כמו כל היהודים באוניברסיטה, גם עבורי הסטודנטים הערבים לא היו חלק מהחוויה. ידעתי שהם שם, יושבים כמוני בשיעורים או קוראים מאמר על המדשאה, אבל לא באמת הבחנתי בהם. השיחות שלי עם ערבים באוניברסיטה הסתכמו ב"תוכל להכניס לשקע את התקע של הלפטופ שלי?" ו"תגידי, אמרו כבר מתי מועד ב'?". חברויות אמת עם ערבים היו רעיון מופרך. היא אומנם לא משתמשת במילים של ממש, אבל מדי יום מדינת ישראל מעבירה לי ולכולנו את המסר לפיו עדיף שיהודים וערבים ישמרו מרחק, יגורו בנפרד, ילמדו בנפרד ולא יהיו חברים.
עשור אח"כ קיבלתי את התיקון שלי. יחד עם חבריי בעמותת 'יד ביד' שמפעילה את מרבית בתי הספר הדו לשוניים והמשותפים ליהודים וערבים בישראל, זכיתי להקים את קהילת הסטודנטים הערבית-יהודית הראשונה בתולדות ירושלים. בימים אלה אני מראיין מאות ערבים ויהודים שהגישו בקשה להיכלל במחזור השלישי של הקהילה, שייפתח בספטמבר הקרוב. הם באים לעיר מכל הארץ ומבקשים חוויה סטודנטיאלית שונה מזו שהיתה לי: חוויה של חיבור והקשבה, של שותפות, של שיח פתוח ומכבד ושל יצירת קשרים עמוקים בין יהודים וערבים.
רוצים להישאר מעודכנים?
בשני המחזורים הראשונים של הקהילה השתתפו כמעט 40 סטודנטים. הרעיון הוא להעביר אותם מסע בן שנה (הכולל מלגה של 10,000 שקל), שבו הם לומדים ומסיירים יחד בירושלים כדי להכיר אותה לעומק, נפגשים עם אקטיביסטים ירושלמים, עושים יחד פעילות חברתית במזרח ומערב העיר ומנהלים באופן קבוע מפגשי דיאלוג יהודי-ערבי המובל על ידי מנחים מקצועיים. חברי הקהילה לומדים איך לעבוד ביחד כקבוצה ואיך להפוך את העובדה שזו קבוצה יהודית-ערבית ליתרון, ולא לחסרון.
קהילת הסטודנטים היהודית-ערבית (צילום: באדיבות עמותת 'יד ביד')
קהילת הסטודנטים היהודית-ערבית (צילום: באדיבות עמותת 'יד ביד')
הרבה אנשים אומרים לאחרונה שירושלים היא הצצה לעתיד של מדינת ישראל, ושהתהליכים שיקרו במדינה בעוד עשור קורים בירושלים כבר היום. נכון, הם לרוב מתכוונים לדברים שליליים דווקא, ליחסים האלימים לפעמים והמתוחים לא פעם בין הקהילות השונות בעיר ובראשם היחסים בין ערבים ליהודים. אני גאה לומר שירושלים מקדימה את שאר המדינה לא רק במובן השלילי, אלא גם בחיובי. רק אצלנו קיימת קהילת סטודנטים כזו, שמבחינת כל מי שמעורב בה מהווה מסר אוטפטימי לעתיד שלנו כאן בארץ: קשר, דיאלוג ואף חברות בין ערבים ויהודים אינם חלום רחוק, ואינם נחלתו של מחנה פוליטי אחד בלבד. לא צריך להסכים על הכל כדי להיות חברים ולא צריך אחדות דעים בשביל שותפות. צריך לראות את האדם שמולך, בין אם היא סטודנטית ערבייה מהגליל שלומדת איתך בקורס מבוא או השכן היהודי שלך בבנין, כעולם ומלואו וכפוטנציאל להיות השיחה הכי מרתקת שניהלת השבוע. תנסו, אני ממליץ בחום.
- יקיר רנבאום הוא מנהל קהילת הסטודנטים היהודית-ערבית בירושלים של עמותת "יד ביד"
תגובות