שלום לך אהובה

היי, שלום לך אהובה. לא רוצה להיכנס להאשמות ולומר, “זאת לא את, זה אני” או לחלופין, “זאת את בלבד ועד שלא תשתני, אין לנו מה לעשות יחד”. הרי אנחנו יחד מיום היוולדי, ותמיד הרגשתי בטוח באהבה שלי אלייך, והאמת? גם בזו שלך אלי. היו רגעם בהם הנחתי למחלוקות בצד, הרגשתי שהחיבור שלי אלייך הוא גדול עד כדי נשגב.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

ירושלים שלי, זה כבר דור רביעי שאנחנו (המשפחה שלי) כאן. הטמעתי וצרבתי בתאי גופי, שכך זה יימשך לנצח. אומרים שהשחיקה חזקה, אבל כדי לצלוח משברים מוטב לעבור טיפול, יחידני או זוגי ואולי אף את שניהם. בקשר שלנו חייבים לקחת אחריות. לא יכול להיות שאסתובב בתחושה שאני הכי טוטאלי שאפשר, אתמסר ואתן את כל כולי ובהמלצת המטפלים, אניח לחלק מהסוגיות הבוערות בי, ובמקביל אשמע את שמך יוצא מפיותיהם של קרוב למיליון איש נוספים. איפה הייחודיות לעזאזל?

נער הייתי וגם בגרתי (עדיין לא זקנתי), יודע מהניסיון שזו אהבה לכל החיים. אבל אמא שלי היטיבה ללמדני כי לא עם כל אהבה, בטח לא עם האהבה הראשונה, מתמסדים. תמיד מחפשים נקודות השקה דומות או זהות באחרות. אגלה לך סוד, אף אחד לא תדמה ולא תשווה באהבתי אליה, כפי שאהבתי ועודני אוהב אותך. אומרים עשרה קבין של יופי ירדו על העולם ואת נטלת 9 מהן, אבל מעולם לא היית הכי יפה בעיני, גם לא הכי מוכשרת. בהחלט מיוחדת במראה שלך, משהו אחר, מיוחד, נאה, אבל גם מאתגר. צריך לחפור מידי פעם כדי להסיר טפח ולגלות רובד שהיה חבוי שנים.

אם נמשיך את השיחה הזו, את גילוי הלב הנדיר שלקח לי כמעט 45 שנים לאזור אומץ לפתוח, אבל החיבור בין מזרח למערב לא עשה עימך חסד. גם הערבוב האתני לא ממש עובר את מבחן הזמן. בחלק הוותיק יותר אצלך, יש חלוקה ברורה לרובעים שאיתם אפשר להסתדר ובוודאי לדעת היכן עובר אצלך הגבול. בחלק הארי שלך – יש חלוקה אמורפית, עוני ועושר, ניקיון לצד זוהמה בלתי נסבלת, עליות ומורדות, עליות וירידות (כיאה לעיר הבנויה על שרשרת הרי יהודה). יש בך צד “עתיק” וצד רווי מלחמות, יש בך יכולת להכיל שונות, אבל לא לאפשר לשונות לחיות בתוכך. טולרנטיות ופלורליזם הן לא מילים גסות, רק אומר, שתדעי את זה, כי את מתעקשת כל כך לשמור על קיבעון תפיסתי. למה בעצם?

אושרי דודאי (צילום: שחר דודאי)

את יקרה מאוד והתחזוקה שלך עולה הון. זה לא שהזרקת בוטוקס תסייע במשהו, כן? גם לא ניתוח פלסטי. אני לא כזה שטחי, אף על פי שאני מודה שמשהו ברובד הזה בתל אביב מסעיר אותי מידי פעם, וגורם לי להרהר בבדיקה בין עיר הבירה לעיר העברית הראשונה. כרגע אנחנו עומדים על פלירטוט עם הים ומגורים בהר. סליחה אם הייתי ישיר מידי. את חשובה ויקרה לי כדי שאשקר אותך, או שמישהו יספר לך שפגש אותי באקראי משוחח בחינניות וחום מוגזם עם “אחרת”.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

רגע, עשיתי טעות, נכון היה להתחיל עם החיובי. אז לא אתנצל על שאמרתי, ואולי השליפה מהבטן היא הנכונה, אבל אנצל את השיח בינינו לומר גם דברים חיוביים. האוכל שלך הוא הכי טעים בארץ, הוא מורכב מאוסף אותנטי וייחודי של עדות ועמים, דתות ומנעד רחב של טעמים, רק חסר קצת נגיעות מן הים.

קבוצת הכדורגל שלי, היא האהבה השנייה שלי, אחרייך, לעולם תהיה חלק מסמלייך. אין ספק שהיא ספגה ממך את הכל, ממש ינקה מהשד את כל הדי.אן.איי. לא יכולת לחסוך ממנה קצת חספוס, פחות צלקות? כנראה שלא. יש לך ריח משכר, ניחוח ממנו ניתן לחוש, ערב שבת וחג, עצבות או שמחה וכל התמהיל הזה מתנקז לא אחת לבלגן גדול של תחושת ביחד בין קטבים בלתי אפשריים, אבל גם לניכור מפלצתי בין אותה שונות בלתי מוכלת אותה ציינתי קודם.

יקר לגור בך ויקר לא פחות גם לעזוב אותך. בכלל מסובך כל הסיפור שלי אתך. יש את המובן מאליו ועליו כבר דיברנו רבות, ומאידך יש את הבלתי נמנע. האם מדובר בפרידה? לעולם לא נוכל להיפרד באמת, אולי השהייה קלה לאורר את היחסים, לבדוק מה קורה אצלי בכל הנוגע אלייך. את ילדיי בחרתי לגדל אצלך, לחנך לא מעט על ערכייך. אבל מהם אותם ערכים, ואיפה הם מחייבים אותנו להמשיך לשכון בין כתלייך?

ועוד שאלה – אי אפשר שנישאר על זמניים? מחוברים אבל אוטונומיים לעשות ככל העולה על רוחנו, מבלי שנחוש חרדת נטישה או חרדת עזיבה. את חוגגת היום, ובמקום לכתור על ראשך איזה נזר תמיד, בחרתי הפעם לערוך בירור יתרה לא פשוט מולך.

את יודעת שאני אוהב אותך ויש בך היכולת להרטיט את ליבי. מודה לך על השכונות בהן גרו משפחתי מאז עלתה ארצה ב-1919 ממרוקו, בעיר העתיקה, שכונת המערביים, דיר יאסין הלא היא גבעת שאול, נחלאות המפוארת, קרית היובל וכחוט השני ומעל הכל שכונת ילדותי ממנה “ברחו” כולם ואליה תמיד שבתי, עיר גנים-קריית מנחם – יחידה אורבנית אחת המאגדת שתי שכונות, שאין אחד שלא ניסה להיפטר מהן, אך הכח שלהן הפכו לגאווה שכל מי שיצא מהן, מוכן לחיים הוא ויכול לכל.
יש מצב ביטחוני ומצב חינוכי, אזלת יד בנוגע לטיפול בגזענות בגלל התמהיל הלא רציונלי מבחינה דמוגרפית ועוד כהנה וכהנה ולעולם לא נצליח לגעת בכל ובכל זאת, תודה לך על הכל, מזל טוב אהובה שלי, זו לא את – זה כנראה אני.

• הכותב הוא איש יח"צ, דובר ומנהל בית"ר ירושלים לשעבר