סיפורי אחיות: נטלה וקנין, מאוחדת

היא אחות ביח' לאשפוז בית, בעלת ותק של 9 שנים כאחות במאוחדת, ו- 12 שנים אחות במצטבר – הכירו את נטלה וקנין:

מדוע בחרת במקצוע האחות?
למען האמת "להיות אחות" לא היה החלום שלי. לאחר לידת בני הבכור קיבלתי "הארה". החוויה העוצמתית שעברתי גרמה לי לרצות להיות לצד האנשים ברגעים המשמעותיים של חייהם. אמנם לא הפכתי להיות מיילדת אך אין ספק שאני מגשימה את השאיפה הזאת במקום עבודתי הנוכחי, במאוחדת, במסגרת היחידה שלנו לאישפוז יום.

מה את הכי אוהבת במקצוע?
בתור אחות ביחידה לטיפולי בית אני תופסת את העבודה שלי כ"דרך חיים". כאשר אתה נכנס לבית של בן אדם והופך להיות חלק מהחיים שלו יש לך יכולת השפעה עצומה כאיש מקצוע וכבן אדם והסיפוק מהעבודה הוא אדיר. זאת מערכת יחסים המבוססת על אמון, כבוד הדדי והמון אנושיות.

ביחידה לאחיות יש מקום מאוד מרכזי: אחות מנהלת טיפול, הרואה במטופל ובמשפחתו מקשה אחת בראייה כוללנית ורב ממדית. לאחיות ביחידה "ראש גדול", ראייה קלינית וחשיבה ביקורתית "מחוץ לקופסא". כמובן אנחנו עובדות בצוות רב מקצועי תוך שיתוף פעולה בין הגורמים השונים.

האם את נתקלת בקשיים במהלך העבודה?
ביחידה לטיפולי בית אנחנו מטפלים באנשים מאוד מבוגרים שמתקשים לצאת מביתם וגם במטופלים שסובלים ממחלות קשות ולעתים חשוכות מרפא. יש עומס רגשי רב על כל הצוות, כי אנחנו נמצאים עם המטופלים ברגעים הקשים ולעתים בסוף חייהם. אנחנו מלווים אותם ואת משפחותיהם ודואגים לספק להם את איכות החיים המיטבית, אך ללא ספק שזה גובה מחיר רגשי. דבר נוסף זהו העומס על הצוותים מבחינת כמות המטופלים והמורכבות ההולכת וגדלה שלהם.

איזה תכונות לדעתך נדרשות למקצוע האחיות?
שאיפה ללמוד ולהתפתח כל הזמן, ראיה קלינית כוללנית, חשיבה ביקורתית, כושר שכנוע, מנהיגות, אינטליגנציה רגשית גבוהה, חמלה, אכפתיות, רגישות לזולת. הרשימה מאוד ארוכה, חלק מהדברים מגיעים עם הזמן ועם הניסיון. הכי חשוב זה להיות "בן אדם".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אילו טיפים היית נותנת לאחיות צעירות/ מתחילות או למי שרוצה ללמוד את המקצוע?
בתור מדריכה קלינית אני תמיד אומרת לסטודנטים שלי שמה שחשוב במקצוע זהו לא הצד ה"טכני" כי את המיומנויות לומדים בסופו של דבר תוך כדי התנסות, אלא ה"נשמה" – לראות במטופל את האדם, להכיר את הסביבה ואת גורמי התמיכה שלו, לא להיות שיפוטיים אלא להתחבר למקום האישי שלו ומשם להוביל ולהשפיע. אני חושבת שהיופי במקצוע האחיות הוא השילוב של ידע קליני ומקצועיות עם אהבת אדם אמתית, דאגה לבריאותו וחמלה.

ספרי לנו על מקרה שריגש אותך במיוחד במהלך העבודה.
אחד המטופלים שנחרט עמוק בליבי היה חולה עם ALS (מחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא) בשנות השישים המוקדמות לחייו שרק יצא לפנסיה והיו לו תכניות רבות לבלות עם משפחתו. הבשורה המרה תפסה אותו ואת משפחתו לא מוכנים, הם נדרשו לשנות את אורח חייהם, לעבור לדירה מותאמת בשכונה אחרת, להכניס לביתם עובד זר לטיפול סיעודי בו, החיים השתנו מקצה לקצה ובעיקר ההתמודדות הנפשית של לראות אדם אהוב הולך ודועך מול העיניים: תנודות בין ייאוש לתקווה, בין אמונה לבין המציאות המכה ללא רחמים וכל זה תוך כדי מרוץ נגד הזמן למצות את מה שנשאר בצורה הטובה ביותר. הוא נכנס למסגרת טיפולי בית בשלבי מחלה מוקדמים ומכאן ליווינו אותו לאורך כל הדרך: בעליות, במורדות, בניצוצות של תקווה ובתהום של אכזבה, כאשר הגוף בוגד בהדרגה והראש והתודעה נשארים צלולים וחדים עד הרגע האחרון. הכרתי בן אדם מיוחד במינו עם עוצמות פנימיות אדירות, מאמין, אופטימי, תומך ומחזק את כולם. היו גם רגעי משבר, רגעים של בכי, צער ופחד ממה שעתיד לבוא. המשפחה המדהימה ליוותה אותו במסירות ברגישות וסיפקה לו את איכות החיים הטובה ביותר שיכל לבקש. גם אנחנו נכנסנו לשם עם כל ה"מקצוענים": הוא קיבל טיפול מסור מצוות רב מקצועי שכלל רופאה, אחות, פיזיותרפיסטית, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת ופסיכולוגית רפואית. כולנו נקשרנו אליו ברמה אישית ושאבנו ממנו השראה. התקופה האחרונה הייתה המאתגרת ביותר כי המשפחה החליטה שהוא יסיים את חייו בביתו, וכך היה, הוא סיים את חייו בצורה מכובדת ביותר במיטתו, בביתו לצד האנשים האהובים שלו.

כל מה שנשאר לי זה לומר תודה על הזכות להיות נוכחת בחיים של המטופלים שלי גם ברגעים נפלאים וגם ברגעים קשים, לגעת ולהרגיש שעשיתי משהו טוב בכל יום שעובר, לחזור בתחושת סיפוק גדולה הביתה ולקום בבוקר עם חיוך לעוד יום משמעותי.