לא הופתעתי במיוחד מעריקתה של רחל עזריה למחנהו של זאב אלקין בתירוץ שהוא מייצג איזו "ציונות" שמקובלת גם על הח"כית. היא החצינה בחודשים האחרונים כמה ציוצים ליברליים, שהונו את המיואשים שמתפתים לכל מפריח סיסמאות מבלי שיאמין בהן באמת. אלקין מייצג לאומנות פונדמנטליסטית, מהולה באמונה חרדית עמוקה, אולי חרד"לית אם תרצו, ודבקות מוחלטת באשליה של ארץ ישראל השלמה בלי זכויות דמוקרטיות למאות אלפי הערבים שבה. נראה שעזריה צודקת שזוהי הציונות האמיתית של ימינו, אבל כדאי שהיא תבין שנאורי העולם כולו רואים בה פשיזם טהור. היא הסתפחה למחנה ירושלים השלמה והאדנותית.
עזריה הכחישה את כל ה"ספינים" על דילים בינה לבין אלקין. היא לא מבקשת להיות סגנית ראש העיר אלא פשוט "קראה נכון את המפה" כלשון הזהב של אלקין. בהקשר המיוחד של עירנו הציונות פירשה אפליה מכוונת והתנכלות לתושבים הערבים בעיר. אלקין הוא יותר קיצוני אפילו מניר ברקת, חברו למפלגת הליכוד. עזריה לא עשתה "דיל" אלא פשוט הוכיחה את נאמנותה למחנה הימין, גם אם באצטלה ליברלית. יש להתנחם בעובדה שאחרי שיצאה מן הארון היא מאבדת הרבה תומכים ולא תוסיף קולות רבים לאיש הימין הקיצוני שאליו חברה. מחנה אלקין עובד במרץ רב וטלפנו אפילו אלינו כדי לשאול אם נתמוך במועמד שלהם. נעלבתי אבל לא קיללתי. אחרי הכל, אנחנו בני תרבות שמתייצבים שכם אחד נגד הברבריות הלאומנית-דתית. זה מחייב אותנו לשמור על מידה של דרך ארץ. כל אלה שמזלזלים באידאולוגיה למדו שיעור חשוב במדע המדינה: כאשר אופציית ההתקרנפות קיימת, בסופו של דבר היא גם מתממשת.
זאב אלקין (צילום: ראובן קפוצינסקי)
אין לגזור מפרשת עזריה מסקנות בקשר ליוסי חביליו, שזנח את חלומו להיות ראש העיר והביע תמיכה בעופר ברקוביץ. הוא משתדל לרכך את ההתקרנפות הלאומנית בעיר ולא לקדם אותה. זה מתאים מאוד למסורת היהודית שלנו: מי שחובר אלינו הוא גר צדק, מי שמצטרף למחנה הלאומני הוא "משומד". כל אנשי השמאל בעיר יודעים היטב שאם ברקוביץ ייבחר ננעץ בו את שיני הארס שלנו בלי רחמים. הבגידה שלו בערכים הומניסטיים העומדים כנר לרגלינו היא כמעט בלתי נמנעת. אולי נופתע לטובה? דבר כזה לא קרה כבר מזמן. הגיע הזמן שברקוביץ ייתן ביטוי לדעותיו בנוגע לעתידה המדיני של העיר.
עופר ברקוביץ (צילום: אורן בן-חקון)
יוסי דייטש איבד את סיכוייו אחרי שרבים מאנשי הציבור החרדי והדתי נטשו אותו לטובת המועמד הממסדי משה ליאון. ייתכן ששר הביטחון אביגדור ליברמן הוא משענת קנה רצוץ, אבל ליאון יהיה פרה חולבת לכל האינטרסנטים הדתיים בעיר. ליברמן מייצג מפלגה אנטי דתית, שיש לה אינטרס ברור בריסון הכפייה הדתית ובהשתתת מערכת יחסים חדשה עם מאות אלפי העולים מברית המועצות לשעבר. ליאון הוא ישות בלתי ברורה לירושלמים מן השורה: הוא לא ממש חרדי ובעיקר לא ממש ירושלמי. תמיד חסה בצילם של הגרועים בפוליטיקאים הימניים של ישראל. האם גם הוא יחבור לפתע לאלקין כדי להציל את העיר? עירנו משולה לפתע לבריכת שחייה קטנה שכל המצילים מזנקים אליה בבת אחת. הפילוג בקרב החרדים מפחית קצת את הדמוניזציה של הציבור הזה. אולי הם רוצים להפוך את עירנו לבני ברק, אבל הם לא מסוגלים להתאחד או אפילו לעבוד יחדיו למען מועמד מוסכם. דייטש הוא מועמד סימפטי יחסית, אבל אין לו מחנה גדל חרף מספרם הרב של החרדים בעיר.
משה ליאון (צילום: Kopitchinski & Yado photography)
סיעת מרצ מתעוררת קצת לחיים. גם איש כמוני, שמעולם לא הצביע בעד מרצ לכנסת מתייחס אליה באהדה מתונה. ברקוביץ יוכל לקושש קולות מתומכיה הטבעיים של מרצ, רק אם ייצא בגלוי נגד קיפוח האוכלוסייה הערבית בעיר. אם ימתח את השמיכה לצד שמאל תומכיו מהימין המדיני עלולים לנטוש אותו. איש מהפלגים למיניהם לא יעז לפנות ברצינות לתושבים הערבים באמצעות נציגותם ברמאללה. מנת חלקנו היא תמיד הצבעת מחאה או תמיכה ברע במיעוטו. לא קל להיות ירושלמי אבל מאוד מעניין. מי שחושב שניתן לקיים משטר חיים ליברלי בחלק היהודי שבעיר ולדכא ביד ברזל את הסקטור הערבי מבלי לשאת בתוצאות גם במישור הארצי וגם במעמדנו הבינלאומי (דונלד טראמפ הוא תופעה חולפת) שיבושם לו, כפי שעמוס קינן נהג לומר. התחזית לעתיד עירנו היא אולי קודרת, אבל לדעתי ניתנת לשינוי.
רוצים להישאר מעודכנים?
שום טובה לא תצמח מאלקין, מעזריה, מליאון ומשאר הלאומנים ההזויים בעיר. ההתקרנפות פושה בכל חלקה טובה ובריאה בחברה הירושלמית, והיא לא פוסחת גם על המישור הארצי שמשפיע מאוד על קבלת ההחלטות בהקשר העירוני שלנו. גם אהוד ברק הידוע לשמצה מוכיח שהחוקים החלים על בני אדם רגילים אינם מעניינים אותו. בחודשים הרבים הוא מטיף לכולנו בלהט רב, כשרק תאוות השלטון מזינה אותו. הוא משתמש היטב באובדן הדרך של מפלגת העבודה (שהוא האחראי הראשי למצבה האומלל) ואת הייאוש הגדול שפשה בבוחרים המתונים בעיני עצמם. שמעתי השבוע מחבר קרוב במיוחד שאין ברירה אלא לתמוך בברק כדי לעצור את בנימין נתניהו. כיוון שהאיש הוא אינטליגנטי מאוד, אין לייחס את תמיכתו בברק רק לזיכרון קצר או ל"טימטום". הגילוי הזה של מה שאני מכנה בשם "פרגמטיזם דוגמטי" מאפיין שכבות רחבות של ישראלים משכילים, שקצה נפשם בנתניהו ובבני משפחתו והם אינם מחפשים חלופה רעיונית אלא אלטרנטיבה פרסונלית. ההתקרנפות היא מפחידה ממש, ורבים סבורים שהתנגדותם לנתניהו היא תנאי מספיק לנאורות.
יוסי דייטש (צילום: דוברות העירייה)
ברק גרוע בהרבה מנתניהו, שכן הוא נץ קיצוני ביטחוניסטי, בלי הרקע הרעיוני האותנטי של נתניהו. הוא איש חסר אחריות שהטיף להתערבות צבאית באיראן וכמעט גרר את הממשלה למלחמת איתנים נגד כל העולם המוסלמי. חרף כל התירוצים וההסוואות הוא הכשיל גם את המשא ומתן נגד הפלסטינים וגם את ההסכמים שהחלו להבשיל עם סוריה. הנסיגה מלבנון הצילה את ברק מלחץ בינלאומי להחזרת רמת הגולן לסורים. כך החמיצה ישראל סיכוי היסטורי להתפייסות עם האויב הגדול מצפון. ברק לא "טעה" אלא ביצע מדיניות זדונית בכוונת מכוון. המחבל הראשי בתהליך השלום בנה יותר התנחלויות יותר מקודמיו ומאלה שבאו אחריו.
המפא"יניקים שמתלקטים לאוהלו של ברק מדחיקים את כל עוונותיו הקשים מנשוא. הפשע הגדול שלו היה ניתוק מוחלט של האזרחים הערבים מהמחנה שהתיימר לייצג את השמאל ואת המרכז. המשיחיות של ברק היא לאומנית ונצית, וכל נאומיו הלוהטים לא ישנו את העובדה הזאת. מי שלא זוכר מוטב לו לפתור תשבצים כדי לנקות את המוח מקורי העכביש.
ניב
זה שבועות רבים שלא פרסמתם כאן פרשנות על הבחירות, ועד שאתם כבר עושים זאת (בוקר טוב אליהו, עוד שלושה שבועות אנו ניגשים לקלפיות…), אתם נותנים במה דווקא לאדם שמייצג את שולי השוליים של הציבור הירושלמי, אותו ציבור שאפילו מרצ לא מספיק שמאלנית בשבילו? וכיצד הגענו מהבחירות לעירייה לאהוד ברק? נו באמת, זאת לא עיתונות רצינית.
הרבה מפרצב
סופר אופורטוניסטית מאכזבת פוליטיקאית לא אמינה ולא ראויה.
אזרח אוהב
כתבה שכולה לשון הרע ושנאת האחר. חיים מה נהיה ממך? מאחל לך רפואה שלמה ופחות שנאה עצמית.