ארגון הנכים ומאבק פעילי הנכים – אתם האחים האמיתיים שלי (אני יתום מהורים ואחים), אני מחבק אתכם ושולח לכם את מלוא הערכתי הכנה במאבקכם הצודק. אתם הפנטזיה של מי שחושבים שהם אמיצים, שנלחמים למען הזכויות שמגיעות לכם על פי חוק, ואם אין חוק כזה חלה החובה למחוקק לחוקק אותו. ואם לא, זו הדרך למחות.
בכל בוקר אני מוצא אני עצמי מול מרקע הטלוויזיה צופה בכם ומצדיע לכם עם לחלוחית דמעה בעיניי על האומץ, הנחישות, העקרונות והדבקות במטרה שמחזירות אותי לילדות, לגברים האמיתיים, לערכים, לעקרונות, ובעיקר למאבקים של ארגון 'הפנתרים השחורים' כי כך צריך למחות. מי שחושב אחרת ומפלה לרעה את המוגבלים, הקשישים והעניים בין ביודעין ובין בעקיפין, יש להוקיע אותו – וכל מילה נוספת עלולה לגרום למעצרי עד תום ההליכים. ולא אתן (לפחות לא עכשיו) למאן דהוא את העונג לכך. ודי לחכימא ברמיזא.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
אני מרגיש שאנו חיים במדינה שאם היא מחליטה להתעלל במישהו אין מי שממצה איתה את הדין, כי זה פשע קטן, שקט וחוקי שעובר את ההצבעות של עצמם בכנסת ישראל – בית המחוקקים. אחרת, איך תסבירו את זה שמשטרת ישראל בחסות המדינה, הכנסת ובית המחוקקים והממונים הרשעים החליטו לתת דוחות בסך 500 שקלים לנכים המוחים, אשר בעצם מוחים על הקצבה הנמוכה שהם מקבלים. והמדינה החליטה לתת להם דוחות כספיים. איכס. בחיי למדתי שקשה להם ליושבים בבית המחוקקים לחוקק חוקים אלמנטריים למען המוגבלים החלשים העניים ואפילו האסירים, עצם המחשבה על ההתחשבות בצורכיהם הבסיסיים מעיבה על התפקוד התקין של מי שאמורים לחוקק אותם. המבין יבין ומי שלא הבין אני ממליץ לו לעבור על החומר שלמד בגן חובה. ועד אז להתראות בטור הבא.
טור #14
ישראל בונדק
אמרגן ומפיק, פעיל חברתי ימני, וחבר ארגון ה־"פנתרים השחורים" של שנות ה־70
הייזלר
נעמי מורביה ואלכס פרידמן מכרו את הנכים לממשלה והתוצאה היא שגם בשנת 2018 גובה קצבת הנכות מתחת לקוו העוני.