הטור של רותי המאמנת: השילוש הקדוש – עבודה, ילדים, ריצה

שש וחצי בבוקר. מאחורי כבר לפחות 10 ק"מ ולפני יום עבודה בשתי המשרות המלאות שלי – עבודה וילדים.

בתחושת סיפוק של "האמא המושלמת" אני עוצרת את שעון הריצה ופוסעת לתוך חדר המדרגות. קולות של ילדים צועקים בוקעים מאחת הדירות. 'של מי הילדים האלה? עוד לא התחיל היום וכבר צעקות, נו באמת' – מהרהרת לעצמי. אני ממשיכה לטפס בקומות הבניין, עוד רגע אני על סף מפתן הבית שלי, כן שלי, והקולות רק מתגברים – פותחת את הדלת, עכשיו זה כבר סופי. אני מגלה את מקור הרעש על הבוקר – מדובר בילדים שלי.

סך הכל שגרה (צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב INGIMAGE)

לפעמים זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית – ג'אגלינג של הכל יחד, ובכל זאת – איך יש כאלה שמצליחות ומצליחים לדחוס גם זמן ריצה בתוך כל מרוץ החיים הזה ולמה בכלל כדאי לכן ולכם לנסות?

"אין לי זמן". אחת התלונות של כל מי שחי בחברה שלנו הוא ש'אין זמן'. יש לי הפתעה בשבילכם ותחזיקו חזק, זמן זה דבר שניתן לייצר. אימון בשעות מאוחרות אחרי שהילדים הלכו לישון או מוקדם בבוקר כשרק קולות של נחירות נשמעות בבית. יכול להיות שיש לכם גם חלון זמן בעבודה שניתן לנצלו לאימון או לחילופין בזמן שאתם מחכים לילד כשהוא בחוג "מאסטר שף". נכון, זה אומר שאתם הולכים לצאת מאיזור הנוחות שלכם, מה שמביא אותי לדבר הבא.

21 יום. אומרים שכל הרגל יוטמע אחרי 21 יום של תרגול וכך גם עם האימונים והשילוב שלהם עם שאר החיים. יציאה לאימון זה לפעמים החלק הקשה ביותר שלו, אבל במידה ותתרגלו זאת במשך פרק זמן רציף וממושך, לפחות 21 יום, ההרגל הזה יהפוך לקבוע. לקלל את השעון כשהוא מצלצל בחמש בבוקר זה אינסטינקט אוטומט לכולם, גם אנחנו הרצים מתעבים את השעון כשהוא מתעורר, ומצד שני לצאת לאחר מכן לריצה ולהתחיל את היום עם כמה ק"מ מאחוריכם, זה סיפוק בלתי יתואר – סוג של אושר אוטומט שישפיע על כל היום שלכם.

ערימות של כביסה על הספה (צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב INGIMAGE)

לא כולם חייבים לרוץ. אני בטוחה שזה משפט קצת מפתיע, לפחות ממני, אבל הכי חשוב שתבחרו פעילות גופנית שתאהבו לבצע עם זמן התארגנות מינימלי. המשוואה הזאת בעצם מבטיחה לכם את הייעול וההנאה המקסימלים. אם תאתגרו את עצמכם עם חוג שלוקח שעה פלוס להגיע אליו, עם הזמן תתקשו להתמיד בו. זה מה שאני אוהבת בריצה – לרוב, רק צריך לפתוח את דלת הבית, לרדת במדרגות וכבר להיות באימון.

ME, MYSELF AND I. לא פחות חשוב – הרגע הזה שאני יכולה לנקות את הראש ולהיות רק אני עם עצמי שווה את הכל. באותה מסגרת זמן אני לא חייבת להיות זאת שמחליפה חיתולים או זאת שמכינה ארוחת ערב. שום דבר לא צריך להגדיר אותי ואני יכולה להיות רק אני-עצמי. הילדים שלי רואים אותי כאדם שיש לו את הצרכים והמחויבות שלי למשהו מסוים וזה מלמד אותם על מה זה תהליך, השקעה ושפעילות גופנית זה דבר טבעי ויומיומי.

• הטור של רותי המאמנת: 6 סיבות שייגרמו לשונאי הריצה להתאהב בה 
• הטור של רותי המאמנת: למה לא צומחים כאן יותר אלופים אולימפיים? 
• הטור של רותי המאמנת: הבת שלי תבעט לשער אם היא תרצה 

רותי זינדל-אוכמן, בן זוגה טל וילדיה אביב, עידו ועלמה (צילום: פרטי)

בשורה התחתונה, יכול להיות שאחרי שתתחילו ליישם את הטיפים האלה תקבלו מחמאות של גיבורי על – סופרוומן, וונדרוומן, גם באטמן הולך. באותו רגע אולי תגיבו בנונשלנטיות, אבל בפנים רק אתם תדעו שרק לא מזמן חשבתם שזה בלתי אפשרי, ופתאום רק אתם הצלחתם להפוך את זה לבאמת אפשרי. 

רותי זינדל-אוכמן,

מאמנת ריצה מקצועית בירושלים והסביבה,

בעלת תואר ראשון בחינוך גופני מוינגייט,

רצה ואמא לשלושה מתוקים.

רותי זינדל-אוכמן (צילום: פרטי)