היום שאחרי: מירושלים התחילה המלחמה, אבל היא זו שיכולה להנחיל את השלום | דעה

ימים לא פשוטים עברו עלינו, מלחמה מילאה את האוויר. מלחמה מוזרה היא זו שנכפתה עלינו. לא זו בלבד שאין כאן צבאות של מדינות שונות הנלחמות זו בזו, אלא אפילו בקרבנו טרם הוכרע הוויכוח: האם חזינו בקיצונים ובטרוריסטים משני הצדדים הפורעים במתונים של שני הצדדים או שמדובר במאבק לאומי בין יהודים לערבים? גם הסבורים כי מדובר במלחמה ברורה בין יהודים לערבים או בין יהודים למוסלמים חייבים להודות כי לא כל ערבי אויב.

היו שניסו בעבר לקבוע שיש לחתור להפרדה, לחתוך בבשר החי – אנחנו כאן והם שם. אלה שצדדו בטרנספר ליהודים מצד אחד לצד השני של הקו הירוק, ואחרים שדרשו לטרנספר דווקא את הערבים אל מדינות שמעבר לים או מצדו השני של הנהר.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

המלחמה הנוכחית העמידה מולנו מראה, שהבהירה לנו כי גם אם נעשה הפרדה קיצונית, עדיין נאלץ לחיות יחדיו בלוד, ביפו, בעכו וביתר הערים המעורבות בצדו הזה של הקו הירוק. עדיין, תושבי הנגב והגליל ייסעו בכבישים ויחלפו על פני כפריהם של אלו ויעמדו יחדיו ברמזור האדום.

הפלסטינים ניסו לשכנע את העולם שהכל קשור לאל קודס ולאל אקצא – הבעיה עם התיאוריה הזו היתה שכבר בחודש מרץ הודיע החמאס שאם תתבטלנה הבחירות לרשות הפלסטינית הרי שבסוף הרמדאן הם יפתחו באינתיפאדת זעם. למרות זו מדינת ישראל סגרה את הר הבית ליהודים ביום ירושלים כדי לא לתת תירוץ בידי הגורמים העויינים ואף מנעה מ"ריקוד הדגלים" לחלוף על פני שער שכם. כן, היה עימות משפטי בשכונת שמעון הצדיק/שייח ג'ראח אך לא כזה שיכל באמת לשמש עילה למלחמה, ובכל זאת הצליחו לקשר בין המאורעות לירושלים.

האירועים הפעם החלו ביום ירושלים, היום שבו אנו מציינים את הגדולה בנצחונותנו, בטילים שנורו לעבר עיר הביר,ה ומשם נפרדו לארבע חזיתות:

החזית האחת – הטילים שנורו עלינו מעזה. החזית השנייה, כאמור, הפוגרומים בערים המעורבות. החזית השלישית התמקדה בהר הבית ובסביבתו –  שער שכם ושכונת שמעון הצדיק/שייח ג'ראח. והחזית הרביעית היתה ברחבי עולם – אירועי אנטישמיות כלפי יהודים בודדים. הפגנות סוערות כנגד ישראל ומפגני תמיכה בישראל וראשי מדינות, שחלקם תמכו בנו וחלקם מתחו ביקורת חריפה.

לאן כל זה לוקח אותנו?

דומה שקשה להתעלם מהעובדה שאמנם לא היתה סיבה אמיתית הקשורה להתנהלות של מדינת ישראל בירושלים ש"הצדיקה" תגובה אלימה מצד הפלסטינים, אך השימוש שלהם ב"ירושלים" הצליח להוציא גורמים רבים מבתיהם ולעורר כאן מלחמה. למילה המאגית "ירושלים" יש עוצמה גרעינית. עוצמה גרעינית יכולה לשמש להרס, אך יכולה גם לשמש כמקור אנרגיה לבנייה וליצירה.

המלחמה שסובבה סביב ירושלים, הבליטה את ההבדל בין אלו שירו ירי מכוון לעבר אזרחים כולל נשים וילדים על מנת לזרוע מוות והיו מוכנים להשתמש בילדיהם כמגינים חיים בקידושם את המוות למען ירושלים, לבין אלו שעשו הכל כדי לא לפגוע בילדים ובחפים מפשע רק כדי לפגוע במחבלים ובתשתיות הטרור שלהם. ואצלנו הקדושה אינה למוות אלא דווקא לחיים.

גזירת גורל היא שנחיה כאן יחדיו, אך לשיבת ציון של עם ישראל יש לא רק גורל אלא גם יעוד. הייעוד שלנו הוא להנחיל לעולם את המסר של ירושלים כעיר של שלום, שמטרתה לשמש מסר של חיים ושלום לעולם – כי מציון תצא תורה ולא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. הייעוד שלנו הוא לשמש אור לגויים. הייעוד שלנו מחייב אותנו להגן על חיינו בכל מחיר ובו בזמן לכבד את החיים בתוכנו. הייעוד שלנו הוא להיות חברת המופת המבהירה לעמים שעבורנו החיים והשלום הם העיקר ולא המוות והמלחמה.

מגמתנו כיום צריכה להיות שמציון תצא אורה – להוסיף אור כדי לנצח את החושך, להוסיף אהבה כדי לנצח את השנאה.

הכותב: יהודה גליק, חבר כנסת לשעבר.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת10"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר"[email protected]