בכל התעוררות השטח הפלסטיני, הגובה חיי אדם, נפגעי חרדה רבים, לילות הדורי שינה לתושבי ערים שלמות, דאגה של אמא לבנה החייל ומתח כולל באוויר – עלינו לשאול עצמנו, מה יותר חשוב:
האם אדמת הארץ המובטחת, העצים על הגבעות והסלעים במדרונות הם הסיבה שאנחנו כאן, או שמא זה הרצון להבטיח את חיינו בשלום, אחרי אלפי שנות רדיפה?
כמה רחוק נלך כדי שנוכל להתקרב לארץ אבותינו? האם מחיר הדמים שווה את ההתנחלות הקמה או את השכונה הערבית המפונה?
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
בלילות, בחדרים בזמן השירות הצבאי, ניהלנו אני וחבריי שיחות על הפחד המקפיא, שהרבה מקיומו נשען על התפיסה שהאויב רוצה למות, כלומר, שהאויב מוכן לשלם בחייו כדי להרע את מצבה של מדינת ישראל.
מנגד, אצלנו, רוב האזרחים אינם מוכנים למות בעבור שטחי הארץ המובטחת. עם זאת לרוב אזרחי ישראל לא אכפת אם מישהו אחר ימות למען השטח. הרי איך נסביר את הדהרה המודעת אל עבר ההסלמה הנישאת על גלי תמיכה והכמיהה להראות לערבים מי הבוס כשהמחיר הגבוה מדי ידוע לכולם?
עכשיו, עלינו לשאול את עצמנו אם אולי דווקא הרעיון הוא זה שעליו שווה להילחם. הרעיון הציוני לפיו יקום במדינת ישראל בית לאומי ליהודים אחרי אלפי שנות רדיפה. הבית לו פיללו אבותינו ועליו עמלו משפחותינו ועליו הגנו אנחנו.
בית אשר יבטיח את שלומנו, גם אם במחיר של התפשרות במידת-מה. לפי התפיסה הזו, אם כבר נגררים למלחמה – זו צריכה להיות מלחמה אשר תביא לשלום.
קורבנות שיפלו כדי שאף אחד לא יצטרך ליפול עוד אחריהם.
אנחנו מתגאים בהיותנו הצד בקונפליקט אשר מקדש את החיים. אז או שנשנה את כיוון הפעולה או שנודה באמת הפשוטה: אנחנו מקדשים את החיים שלנו עצמנו, בלא הסתכלות על נופלינו הרבים והיקרים בדרך, כך שאולי מרגיש שאנחנו משיגים את המטרה, אך בעיקר אנו מפספסים לחלוטין את הרעיון.
הפליא להסביר זאת מנחם בגין כשאמר: "יש קורבנות למען השלום, יש. כולם עדיפים מקורבנות המלחמה".
הכותב הוא איתמר להב, פעיל חברתי.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת9"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
יבי
דבר בשם עצמך אתה ממש לא הרוב – חי בלה לה
ד
הכתב לא חלק מהעם שלי
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אולי הגיע הזמן להפנים שהאדמה היא חלק בלתי נפרד מהרעיון הציוני