ירושלים בוערת – יהודים בעלי חזות חרדית שהולכים לתומם ברחובות העיר או יושבים באוטובוס חוטפים מכות סתם כך רק כי הם יהודים. בתגובה, צעירים יהודים צועדים ומשתוללים בסימטאות בצעקות "מוות לערבים". חייבים להודות שלא זו המציאות היומיומית בעיר. ירושלים היא עיר עם אוכלוסייה מגוונת. מידי יום יהודים וערבים, חילונים וחרדים, נפגשים בסופרמרקטים, ברכבת הקלה, בבתי המרקחת ובבתי החולים. הם עובדים זה לצד זה, הם קונים זה לצד זה, הם נוסעים זה לצד זה ובעיקר חיים זה לצד זה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
ירושלים היא עיר של חסד וכדברי המשוררת נורית הירש – "עיר של מתן בסתר… הפנינה שבכתר". זו היא העיר של "יד שרה" לחולים הנצרכים, העיר של "להקת שלוה" לשילוב בעלי מוגבלויות, העיר של "זכרון מנחם" לסיוע לחולי הסרטן ומשפחותיהם, עיר של "אמיצים" להעצמת משפחות היתומים. היכן ירושלים האמתית? האם מרקעי הטלוויזיה וכותרות העיתונים המציגות לעיני כל ירושלים של שנאה, ירושלים של אלימות, ירושלים של כוחנות או הארת הפנים שזוכה לה המטופל במרפאה מהאח הערבי?
למען האמת לאורך אלפי שנות היסטוריה הילכה ירושלים על החוט הדק בין היותה עיר של שלום, עיר הצדק וההכלה לבין עיר של דם אש וחורבן.
המשורר יוסי גמזו מבכה את הדיסוננס הזה על אהובתו ירושלים:
"אהובתי על מגדלייך הגבוהים פרושה אדרת השקיעה סמוקת שוליים
קשה קשה שלא להיות בך נביאים או לפחות משוררים ירושלים
אך בין חוזייך שניבאו בך נואשות את המלכות ואת הדם ואת החרב
אני רוצה להיות הילד הראשון שיתעורר בירושלים האחרת
ירושלים ירושלים ירושלים של שלום ירושלים ירושלים ירושלים של שלום"
התשובה לשאלה מורכבת זאת היא – זה בידינו:
עיר של שלום היא עיר שיודעת לתת כבוד.
עיר של שלום היא עיר שיודעת שיש בה מקום לכל אחד.
עיר של שלום היא עיר של תזמורת שיש בה כינור, תופים, צ'לו וגם פסנתר.
עיר של שלום היא של טעמים שונים ושל תפילות בנוסחים שונים.
רחבת שער שכם (צילום: אמיל סלמן)
בעיר כזאת עלינו לחזק ולהעצים את אלו שיודעים לכבד את האחר ובו זמנית לגלות אפס סובלנות לאותם עשרות פרחחים המשוועים לערער את יסודות החיים המאירים של עיר האור. האלימות היא שפתם של החלשים, הן כשזה בא מבריונים, אבל גם כשזה בא מכיוון מנהיגי הציבור או כוחות הביטחון והמשטרה. אם נשכיל לפעול כמה שפחות בכוחנות, בהתנשאות ובכפיה, ומנגד הרבה יותר בהכלה ובשיח – אין לי צל של ספק שנוכל להמשיך להיות עיר של כבוד.
השנה בחודש הזה נפגשים ימי חשבון הנפש של הרמדאן עם ימי חגיגות הציונות של יום העצמאות, יום ירושלים וחג האור הגדול של ל"ג בעומר. זו יכולה להיות הזדמנות פז, אבל יכולה להיות גם אש שורפת. כוחות האור חזקים פי כמה מכוחות החושך, האהבה עוצמתית יותר מהשנאה והשאיפה לחיים יגבר על אלה השואפים להרס. הארת פנים – אם נרצה אין זו אגדה.
הכותב הוא יהודה גליק, ח"כ לשעבר ומועמד לנשיאות המדינה
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
מלכה
אם לא יהיה מי שמחמם ומסית ישראלים לעלות להר הבית אז לא יקרה מה שקורה עכשיו.
""יהודה גליק"" ""המרגיע הלאומי""
גיל
אמן כי יהי רצון
ערבית
לא כל היהודים מכבדים את הערבים.. ישראל דימוקרטית ליהודים יותר .. לא לערבים ! הערבים לא מרגישים בנוח ! איפה הדימוקרטיה אם יש גזענות נגדנו! מחבקים את היהודים ועוזבים את הערבים!
שושו
טוב לערבים בארץ יותר מבכל מדינות מוסלמיות. אני גר בשכונה מעורבת וחווה יחסים תקינים בין ערבים ליהודים. בשני אסורים האחרונים, הערבים רכשו מקצועות מכובדים, השכלה ולימודים על חשבון המדינה. יש להם כסף, מכוניות פאר, בתים יפים. אפילו מגדלים כלבים. אז למה כל הזמן מתלוננים ?
הם היו רוצים את אותם התנאים בלי יהודים. הגיע זמן שיעשו חשבון נפש.