דעה | הפתרון למערכת החינוך בירושלים בזמן הקורונה: דיאטת לימודים, אבל לא על חשבון איכות

רוב מנהלי בתי הספר יודעים זאת – למרות שחלפו רשמית שלושה חודשים משנת הלימודים, אנו רחוקים מ-30 אחוזים מהספק חומר הלימוד. במקרה הטוב התלמידים למדו מחצית מכך.

שנית  – השיבה ללימודים פיזיים ברוב בתי הספר, היא חלקית ביותר. יומיים או שלושה במקרה הטוב. שאר הזמן לומדים ב'זום'. למי שלא יודע, למידה ב'זום' היא פתרון חלקי וכשחלק מהזמן לומדים 'פנים אל פנים, הלמידה ב'זום' ביתר הזמן אפקטיבית עוד פחות.

שלישית וחשוב יותר. כל בתי הספר ישקיעו בתקופה הקרובה זמן משמעותי בכישורים חברתיים, בפיתוח אישיותי ובהתמודדות עם הקשיים הרגשיים והאישיים שהתקופה בבית יצרה. מנהלת אחת אפילו אמרה לי בצורה ברורה: "את זמן המפגש פנים אל פנים לא נקדיש כמעט ללימודים, אלא לכל הצדדים שדורשים מפגש פיזי. שיעורי חינוך ושיחות אישיות ועוד". במצב הנוכחי, הספק הלימודים עומד להיפגע. זה ברור.

אז מה עושים עם שנה וחצי שבהן התלמידים לומדים הרבה (אבל הרבה) פחות? את הבגרויות ניתן וצריך להקטין. אבל מה עם תוכניות הלימודים? מה עם הידע שחשוב לנו שתלמידים ילמדו? מתעדפים.

מרחב לימוד בבית ספר יסודי בעיר (צילום: שרית לנדאו)

כאן המקום לומר. מערכת החינוך הישראלית סובלת מפיזור. יותר מדי מקצועות. יותר מדי שיעורים והרבה חומר ברמה שטחית. הכיוון היום בעולם הוא הפוך. LESS IS MORE. פחות הוא יותר.

שנות הלימודים תש"פ-תשפ"א מתאפיינות עקב הקורונה בשינויי פרדיגמות רבות בתחום החינוך. אחת מהן צריכה להיות הקטנת כמות המקצועות וחומרי הלימוד, ריכוזם לימים שלמים או לחצאי ימים (חצי יום מתמטיקה, חצי יום אנגלית וכן הלאה) ומעבר מדגש על הספק לדגש על העמקה.

שלא ישתמע מדברי שאין משמעות לידע. כולנו רוצים תלמידים שידעו לצטט קטעים ממגילת העצמאות, להסביר מהו משפט פיתגורס ולהזכיר מי הם ארבעת הבנים בהגדה של פסח. פשוט עלינו להחליט ולבחור בגופים מסויימים הנלמדים בבית הספר ולדעת כי אחרים יצטרכו להילמד במקום אחר או בכלל לא.

ניסיון רב שנים מלמד, כי ריכוז הלמידה עדיף על פיזורה ברוב התחומים. ניתן ללמוד זאת מדוגמא קטנה הלקוחה מסידור התפילה. רוב הדתיים שאני מכיר יודעים בעל פה את מזמור תהלים "לדוד ה' אורי וישעי", על אף שהוא נאמר בתפילה רק מראש חודש אלול עד הושענא רבא. כחמישים יום. לעומת זאת כמעט אף אדם שאני מכיר, אינו יודע בעל פה את מזמור התהלים הנאמר מדי יום חמישי ("למנצח על הגתית לאסף"), למרות שהוא נאמר לאורך השנה כולה, 52 פעמים. מדוע? כי אנו זוכרים את הנלמד באופן מרוכז הרבה יותר טוב מהנלמד באופן מפוזר. כך עובד הזיכרון שלנו.

ולכן, האילוץ שתקופת הקורונה גורמת למערכת החינוך, הוא גם אבי כל המצאה. עלינו לנצל את תקופת הקורונה לייעול ולשיפור תהליכי החינוך והלמידה. דיברתי עם רכזת מערכת שבנתה את המערכת השלישית שלה השנה. מדובר בהמון עבודה אבל זו גם הזדמנות לבנות מערכת נכונה יותר. מותאמת ללמידה קצרה, מעמיקה ויעילה יותר.

אז מה עושים? ממקדים. מפרידים בין תהליכי חיברות ורגש לתהליכים לימודיים ונותנים מקום נכון לשניהם. קובעים מרתונים לימודיים. מקטינים את כמות החומר. נותנים יותר שעות למורים המוצלחים. מורידים את השומן. ומשאירים את הנחוץ והחשוב. בכל בית ספר לפי צרכיו, אתגריו ותלמידיו. עושים סוג של דיאטה לימודית. יוצאים מהקורונה רזים וחזקים יותר. זו ההזדמנות שלנו. בל נחמיץ אותה.