"המאפייה היתה כל עולמו של בעלי מתי לנדנר ז"ל, שנפטר לפני שנתיים וחצי בגיל 86", מספרת ל"כל העיר" דורה לנדנר, שמתגוררת ברמת בית הכרם ומבעלי מאפיית לנדנר המיתולוגית בשכונת בית ישראל. "הוא היה אחרון הבנים והאחים שתפעלו את המאפייה והיה שם כל חייו. לאחר שבעלי נפטר, הבן שלנו דובי ניהל את המאפייה.
חזית מאפיית לנדנר (צילום: באדיבות דובי לנדנר)
מאפיית לנדנר, שנפתחה בשנת 1896 בשכונת בית ישראל, סגרה את שעריה בסוף השבוע האחרון לאחר 123 שנות פעילות. על דלת המאפייה הוותיקה בשכונה נתלה שלט שמודיע על סגירתה. "'עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תופיך ויצאת במחול משחקים' (ירמיהו ל"א)'", כך נכתב בתחילת המודעה, ובהמשך צוין כי "מאפיית לנדנר אשר נוסדה על ידי ר' לנדנר בשנת 1896 סוגרת שעריה לאחר 123 שנות מסורת משפחתית של אפייה, עזרה לזולת ותמיכה בקהילה, שהועברה מאב לבן. אנו מודים לקהל לקוחותינו המסור והנאמן על האמון שנתנו בנו לכל אורך השנים, על כך 'תבוא עליכם הברכה'".
משה דב לנדנר ז"ל, מייסד המאפייה (צילום: באדיבות דובי לנדנר)
רכב מאפיית לנדנר בבית ישראל, תקופת המנדט הבריטי (צילום: באדיבות דובי לנדנר)
המאפייה הוקמה בשלהי המאה ה-19 על ידי משה דב לנדנר ז"ל, ולאחר שהוא נפטר, החליט להמשיך את דרכו בנו זלמן לנדנר ז"ל. לאחר מותו של זלמן שהיה אב ל-9 ילדים, החליטו 5 בניו מרדכי, ירחמיאל, אליעזר, יהודה ומתתיהו להמשיך את מסורת הדורות במאפייה, ולעבוד בה לאורך כל ימי חייהם. המאפייה היתה ידועה בטעמיה המיוחדים, בזכות שיטת העבודה הישנה – ריחות האפייה המשכרים היו משתלטים על הרחוב שקרוי על שמו משה דב לנדנר.
זלמן לנדנר ז"ל, בנו של מייסד המאפייה (צילום: באדיבות דובי לנדנר)
לדברי דורה לנדנר, המאפייה נסגרה בשל קריסת התנור השני ששרד עד חג פורים האחרון וגם בשל אי כדאיות כלכלית. "בני דובי הפעיל את המאפייה פעמיים בשבוע בימים חמישי ושישי. התנור הראשון כבר קרס כמה שנים לפני שבעלי נפטר, והוא החליט שיעבדו עם תנור אחד ויצמצמו את העבודה. בערב פורים האחרון ממש סמוך לחג, בני דובי קיבל טלפון מאחד העובדים שלו, שהתנור השני קרס. להביא תנורים חדשים היה בלתי אפשרי, זה היה משהו מיוחד ואותנטי – אלו היו החלות הכי טובות בארץ, מארה"ב היו באים לקנות את החלות והיו עליה כתבות רבות. אנשים מפורסמים היו באים במיוחד לקנות אותן".
מתי לנדנר ז"ל (צילום: באדיבות דובי לנדנר)
"המאפייה היתה ותיקה מאוד. כשאני נכנסתי למשפחה לפני 70 שנה היא היתה קיימת, ואפילו הייתי אופה את הלחם הפרוס. ועד יומה האחרון המאפייה עבדה בשיטה של פעם. היא עברה בערך 4 דורות", מוסיפה ומספרת לנדנר. "התנורים לא היו חשמליים, הכל היה עבודת יד. כשנכנסתי התנורים היו די קטנים אז החליפו אותם ובנו חדשים אחד על השני. לאורך השנים אפו בהם את כל סוגי הלחמים לכל האירועים והשמחות. רק בתקופה האחרונה עשו רק חלות".
מאפיית לנדנר (צילום: באדיבות דובי לנדנר)
מאפיית לנדנר (צילום: באדיבות דובי לנדנר)
דובי לנדנר (צילום: באדיבות דובי לנדנר)
"אנשים היו בשוק כשהם שמעו שהמאפייה נסגרת, אנחנו מקבלים טלפונים מאנשים שלא מאמינים שאנחנו סוגרים, שואלים אם זה אמיתי", אומרת לנדנר ל"כל העיר", "דובי עד היום מקבל טלפונים. גם בשבילי המאפייה היתה כל החיים. מאז שהמאפייה נסגרה אני לא קונה חלות, התחלתי לאכול לחם מלא. עצוב לי, אבל אין מה לעשות זה מה שיש, התנור קרס וגמרנו".
שלט הסגירה במאפיית לנדנר, השבוע (צילום: באדיבות דובי לנדנר)
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מה? חרדים עבדו? פתחו עסקים? מוזר….. הייתי בטוח שכולם אוכלי חינם כבר מאות שנים. כנראה זה רק מחלה של החרדים ה״מודרניים״.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
נראה לי מחלה שלך. נגרמת מפיטום אכזרי של התקשורת ישר לתוך הקיבה.
אנשים שהתקשורת המשוגעת עוד לא אכלה להם את המוח, בודקים נתונים במקום להקיא סיסמאות לא מעוכלות.
רפואה שלמה!
אורי
המאפיה של ילדותי… החלות העגולות שלהם. עצוב.
מישי
המגיב הראשון צודק, זו מחלה של החרדים מאז קום המדינה: להתבטל ולהתעלק על ביטוח לאומי
שלומציון
אז תבטל גם את כל הבטלנים שבאוניברסיטאות ובמכללות שלומדים – ספרות , אומנות , מוסיקה , קולנוע , תיאטרון , מחול – שהם מתוקצבים ביןתר כסף מהחרדים .
לשם השוואה – אברך נשוי בלבד מקבל 800 ש"ח לחודש על 7 שעות לימוד כל יום .
ובן דוד שלי שעשה דוקטורט בספרות צרפתית קיבל 3,800 ש"ח לחודש (פי כמו ארבע וחצי אברכים ) והשקיע פחות שעות ליום .
וכמוהו יש הרבה .
אבי
היו יקרים מאוד. נחמה שתי מטר ליד, חצי מחיר.
ששש
הם לא חרדים.כיפה סרוגה.
בין חילוניות לדתיות
סיפור מהמם יש למאפייה הזאת! רק אני עם טראומות ילדות מלימודי היסטוריה בתיכון שכשאני רואה את התנורים האלה של פעם זה מזכיר לי שואה? אני לא חרדית בכלל אבל בלי טלוויזיה ובלי אינטרנט חוץ מהסמארטפון, זה היה שינוי מדהים להיפטר מזה, עכשיו להתמודד עם הטראומות….. בלי תכנים לא מפוקחים בבית!!
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מה לעשות עסק לא כלכלי נסגר
חנה לוי
לא אשכח את הריחות של החלות. אמיתי .. הריח הממכר היה נישא למרחקים.
אנשים עמדו בתורות ארוכים והמתינו למגשים של החלות.
לא היו עגלות לחלות כי לא הספיקו להעביר אותם. הם פשוט ניקנו מייד
היינו מגיעות עם מגבת מהבית. ואז בזהירות מכניסות את החלות הרותחות לשקיות
תיזכרו לטוב לעד !!!