"רתם היה ילד של נתינה, הוא היה מתנדב במשמר באזרחי בגילה ועזר בכל המסגרות, הוא רצה לשתות את העולם", כך מתאר לקראת יום הזיכרון דוד שרביט, תושב גילה, אביו של סמל רתם שרביט ז"ל, שנפל בקרב בלבנון לפני 22 שנה. "אני שאבתי ממנו את הכוח להמשיך הלאה תמיד, גם כשיש לי לא מעט נפילות. לקחתי את הכוח להמשיך לתת, והיום אני מכור לנתינה ואין לעצור אותי, היא המנוע שלי".
סמל רתם שרביט ז"ל, התגורר בגילה, התחנך בבית הספר היסודי "גילה א'" ובהמשך למד בתיכון "מקיף גילה" – סיים את לימודיו במגמת מחשבים וביולוגיה. הוא התגייס בינואר 1996. סמל שרביט ז"ל נהרג ב-30.1.1997 לאחר שהוא וחבריו לצוות עלו על מטען צד שהטמינו מחבלים בלבנון. עמו נפלו סגן יונתן צירקל ז"ל וסמל ניב סדן ז"ל. חייל נוסף נפצע. סמל שרביט ז"ל נטמן בית העלמין בהר הרצל, בן 20 במותו. הוא הותיר אחריו הורים ושתי אחיות – קרן ושני.
- זוכרים את סגן שיר חג'אג' ז"ל
- זוכרים את סמל איציק (איסק) פינגסוב ז"ל
- אישי ונוגע: על הלם קרב וההתמודדות
- ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל: זוכרים, שרים ומספרים
"רתם היה הבן האמצעי שלנו, אח לשתי בנות", ממשיך ומספר דוד שרביט, "כשהוא התגייס בינואר 1996 הוא החל את השירות הצבאי בקורס טיס, אך לאחר מכן נשר, ואז הוא החליט 'להראות להם מי זה רתם', כך הוא אמר. הוא עשה גיבושים ובסוף עבר לשרת בפלס"ר נח"ל, שם הוא עבר קורס צלפים ושירת כצלף. באותו יום, בינואר 1997, רתם יצא למארב ברצועת הביטחון בלבנון והחיזבאללה ידע שכוח צה"ל נכנס למארב, והטמין להם מטען צד עם 50 קילו חומר נפץ, שהיה מוסתר ומכוסה בפלסטיק. הכוח הלך קדימה והמטען התפוצץ. רתם היה ברביעייה השמאלית ביותר והוא חטף רסיסים רבים ונהרג במקום. לצערי נפרד מאיתנו. זה קרה שבוע לפני יום הולדתו ה-20. כשסיימנו את השבעה עלינו ביום הולדתו לקברו".
"במשפחה שלי ושל אשתי יש היסטוריה של שכול – דודי, אחי ואחייני נהרגו בשנים שונות מקום המדינה. אני הייתי מחורר כבר, המוות של רתם היה מסמר במרכז הלב, חרב עלינו עולמנו. חשבתי שמלאך המוות שמכיר את הדרך לביתנו כבר לא יגיע יותר, אך הוא המשיך להגיע, זה היה נוראי", מתאר בכאב שרביט. "מאז לכתו של רתם אני מקדיש את זמני לנתינה, לאורך כל השנה אנו מסייעים למשפחות נזקקות, בעיקר לחד הוריות ולאלמנות. אנו גם עוזרים ברכישה של מקררים ושאר מוצרי החשמל שהן זקוקות".
לפני שנתיים ציינה המשפחה 20 שנה לנפילת הבן, אז התגייסו בני המשפחה כדי להקים בשכונת גילה מצפה לזכרו – "מצפה רתם". "חשבנו מה לעשות ומכיוון שאנחנו אנשי נתינה, בעזרת בתי עשינו פרויקט התנדבות בקיבוץ ברקאי בצפון, שמאכלסים חיילים בודדים מחו"ל", מספר דוד שרביט, "לזכרו של רתם אספנו כ-300 אלף שקלים ושיפצנו את המבנה.
גם במשרד הביטחון מתייחסים לעשייתו המבורכת של דוד שרביט, ומציינים כי מדובר בנתינה עצומה. לדברי אורנה בן אביב, עובדת סוציאלית באגף משפחות שכולות במשרד הביטחון, מחוז ירושלים – "במהלך עבודתנו אנו פוגשים משפחות שכולות רבות שאיבדו את היקר להן מכל, במסגרת שירות צבאי. תפיסת האגף היא של ליווי משפחות מאז האסון, לאורך כל מעגלי החיים. אנו עושים כל שביכולתנו כדי להיות שם למענן. דוד, הוא איש עשיר בערכים של נתינה ומסירות עצומים, אהבת הארץ והמשפחה. הערכים האלה הם שורשיים והיו גם חלק ממהותו של רתם ז"ל, הם מקור להמון כוח לדוד ובונים סביבו מעגלים של תמיכה".
יהודה
כתבתם בכותרת בן 22 במותו ובכתבה עצמה כתבתם בן 20 במותו. תתקנו בבקשה בדחיפות. יהי זכרו ברוך מי יתן ואביו ישא ברכה מאת השם.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
כבר 20 שנה עברו להם מלח הארץ ילד קסם ככה קראנו לך
מיכאל
אנשים נדירים…
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
יש טעויות בכתבה. כדאי לשים לב. בכותרת כתוב שרותם נהרג והוא בן 22, אבל הוא נהרג שבוע לפני יום הולדתו ה 20 כפי שכתוב בכתבה עצמה. כמו כן, מצפה רותם קיים כבר שנים רבות ולא שנתיים. שוב – סתירה באותו המשפט. כתוב שהוקם לפני שנתיים, ואז כתוב ששופץ. רצוי לקחת כמה דקות ולעשות הגהה לפני פרסום הכתבה. זה יותר מכבד
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מכיר את האבא.
איש יקר